ביקורת ספרותית על כוכבי הכלב מאת פיטר הלר
ספר בסדר

---

ספר אפוקליפטי, עם תקוה.
על סוף האנושות כתוצאה מגלי חום, מגפות והיכחדות של אנשים,בעלי חיים, צמחים וכמובן תרבות או כל העקרונות האנושיים.
הספר מתאר מצב שבו אנשים נלחמים אחד בשני בבחינת "יד איש הויה באחיו". הכל מתואר בתכסיסים כאלו ואחרים.
לא אקלקל את הסיפור, אבל האהבה תנצח.
הקריאה בספר מעיקה.
כשקראתי את רמבו, להפתעתי,אפילו הזדהיתי עם הגיבור המחסל רשעים ( תמיד נזהר מלפגוע בצדיקים, או פשוטי העם).
הדבר נכון כמובן במערבונים השונים שמסתיימים תמיד בדו קרב הירואי.
הספר דומה יותר לספריו של קרל מאי, "ונטו ויד הנפץ" ושאר סיפורים אחרים. שם האינדיאנים נחשבים ל..מדרגה אחת מעל החיות, צמאי דם, בוגדניים( לא ברור במי ? באדם הלבן?), שהטוב ביותר זה לחסל אותם.
כך גם כאן.השפה היחידה היא החיסול הפיסי.
אם נחלק את הספר לחלקים, הרי, 75% ממנו הם מנגנוני חיסול והישרדות ורק היתר מדבר על שיקום.
אפילו אם היינו מדברים על גורילות הנלחמות על קיומם, יחס זה מוגזם. גם גורילות נלחמות רק כאשר הן מוכרחות.
תהליך ההיכחדות המתואר בספר הוא מהיר, פחות מדור אחד. מכאן שאין שיכחה של כללים , עקרונות או ידע שבו, במצבים אלו, גם לשונאים בנפש כדאי לשתף פעולה.
אם הספר היה מסתיים ב שלושת רבעיו הראשונים, הוא היה עוד נבואת חורבן לא ראויה להתיחסות.
כדאי לקרוא את הרבע האחרון שבו גיבורנו חוזר להיות אדם.
ולבסוף כשהאנושות ( המערבית), מתחילה לבנות את עצמה (בגלעין שמרכזו הוא גיבורנו +), עובר מטוס בואינג בשמיים וממכשיר הקשר נשמעים קולות ב..ערבית.
מענין !!!

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כוכבי הכלב