ביקורת ספרותית על כמעין (כמעיין) המתגבר מאת איין ראנד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 בדצמבר, 2012
ע"י איקי טרבולסקי


כמעיין המתגבר הוא אחד הספרים הראשונים שעיצבו את תפיסת עולמי. כאשר נתקלתי בו בשנות העשרה שלי בין שלל ספרי סטיבן קינג ומייקל קרייטון שהיוו את רשימת הקריאה שלי באותה תקופה הוא עשה דבר שלא חוויתי מספרים עד לאותו מפגש, הוא גרם לי לחשוב. ישנם רינונים על ערכו האמיתי של כמעיין המתגבר כספר ועל הפילוסופיה שלו כתפיסת עולם בוגרת ומעוגלת. ואכן ישנם לא מעט חורים בתפיסת העולם ששוטחת איין ראנד בספר, אולם לאדם צעיר שמנסה למצוא היגיון באמונות ודרכי ההתבוננות המונחלים לו מסביבתו הפילוסופיה של כמעיין המתגבר יכולה להוות בסיס ראוי ואיתן לתודעה יציבה שכן בבסיסה היא מלמדת שיעור חשוב מאין כמותו, חשוב בעצמך.

הטענה הראשונה בגנותו של הספר היא כי הווארד רוארק הוא לא אדם, הוא גיבור על. תגובותיו הן לא תגובות של אדם אמיתי לבעיות אמיתיות, הוא לא סובל, לא עצוב או מאוכזב, אף פעם לא מתייאש, לא מחפש נוחות אישית או רווח פרטי, במילים אחרות קדוש. אני חושב שגם איין ראנד עצמה לא מנסה לטעון שרוארק הוא אדם אמיתי בעל תודעה אנושית, בניגוד לדמויותיה האחרות בספר. לכן הוא הדמות היחידה שראנד לא נותנתת לה רקע אישי, או הצצה לילדותה, איו לו משפחה או חברים מחוץ לכותלי העלילה, לא מתוארות רגשות או מחשבות שלו. ראנד לא מנסה לתת לרוארק ציביון אנושי שהיא מקפידה לתת לכל אחד ואחת מדמויותיה האחרות. הסיבה היא שהווארד רוארק הוא אידיאל שקיומו מוצדק רק כדי להראות את חסרונותיהם של האנשים הכמעט מושלמים המקיפים אותו, וללמד אותם את לקח החיים החסר להם כדי להתקיים באושר בעולם.

הנרי קמרון, דומיניק פרנקון, גייל וואיננד, אלסוורת` טוהי, סטיבן מלורי הם הגיבורים האמתיים של הספר. כל אחד מהדמויות הללו היא דמות יוצאת דופן בכשרונה, ובתפיסת העולם שלה ויותר מכך בהתעקשותה לחיות לפי קוד פנימי המכתיב מוסריות שונה מהנהוג בחברה הסובבת אותם. אך לכל אחת מן הדמויות ישנו פגם המונע ממנה לממש את פוטנציאל האושר שגלום בחייהם. קמרון הזקוק לאישור ותמיכה מהחברה, דומיניק ושנאתה היוקדת למבנה החברתי והאנשים המרכיבים אותו, וואיננד והצורך שלו בכוח, טוהי והרצון שלו בשליטה אנושית, ומלורי המתייסר בשל חוסר המוסר שהוא מזהה בסביבתו. הווארד רוראק הוא האל המיתולוגי המאיר את חולשתם מעצב את עונשם ולבסוף מלמד אותם את הלקח הדרוש להם על מנת לחיות חיים מלאים ומפויסים יותר.

טענה נוספת בגנותו של הספר היא בהטיתו לכיוון הקפיטלזים הפראי שלו, והחד צדדיות החברתית כלכלית בתפיסת עולמה של ראנד. חד צדדיות שהתעצבה עקב בריחתה מאיימי המשטר הקומוניסטי בילדותה. לדעתי כמעיין המתגבר כלל אינו ספר קפיטליסטי. העקרון העומד לנגד עיניהם של דמויותיו הוא איננו רווח. כסף אינו אלא שיקול משני ותוצר לוואי של עבודתם ואינו המטרה הראשית שלה. תפיסת העולם שלהם דומה יותר לדת העבודה של התנועה הקיבוצית הסוציאלסטית מאשר לרווח בכל מחיר של הקפיטלזים התאגידי. וניתן לראות זאת בכל אותם פעמים במהלך הספר בהן מוותר רוארק על גמול חומרי בתמורה לעבודתו ועוזר לפיטר קיטינג לתכנן את בנייניו רק כדי לראות את עיצוביו מוקמים. בעיני ראנד כסף שקול לדעתה הטובה של החברה, שניהם תוצרים חיצוניים שאנשים הפועלים מתוך תחושת שליחות פנימית ישמחו לקבל כתוצר לוואי של פעילותם אך לא כסיבה או כמטרה של אותה פעילות. וגייל וואיננד שהפך את הכסף למטרה חווה את העונש הקשה ביותר ואת הנפילה העזה ביותר מכל גיבורי הספר.

טענה שלישית המציגים מבקרי הספר היא שהוא אנסוציאלי, ורעיונות כמו האינדיבידואליות הקיצונית המוצגים בספר, אם יתפשטו, הם מסוכנים למרקם החברה. גם טענה זו אני לא בטוח כמה היא נכונה. לדעתי הרעיון המרכזי שרצתה ראנד להעביר באפוס שלה, רעיון המוצג בסצנת השיא של הספר, נאום אנשי החיים המשומשים בבית המשפט, הוא שכדי לחיות חיים מאושרים ומלאים אדם צריך למצוא את אושרו, את מטרתו, בתוך עצמו ולא בדרך בה הוא נתפס על ידי אחרים. אין אנשים אחרים יכולים לספק את אושרך, ואנשי החיים המשומשים, האומדים את עצמם דרך עינייהם של אחרים, על כל אי היציבות וסערות הנפש המשתמעות מכך לעולם לא ימצאו אושר אמיתי בעולם. איין ראנד לא מנסה לשנות את העולם או את החברה אלא היא מטיפה לשינוי פנימי בבני האדם. כך שלמרות המבנים החברתיים, מוסדות שלטון, וכל אותם מנגנונים של חוסר חמלה שנוצרו לאורך הדורות ניתן יהיה למצוא חופש, רצון לחיים, תחושת מטרה ואולי אפילו אושר מעצם החיים עצמם, ולא מכך שניצחת ב"משחק החיים" כפי שהוא מוצג בדמויותיהם של פיטר קיטינג או יתר אנשי החיים המשומשים.

גם מבחינה ספרותית כמעיין המתגבר הוא ספר טוב. אומנם הוא קצת חוזר על עצמו וסובל מאריכות יתר, את אותם רעיונות ניתן היה להביע ביעילות דומה גם בספר קצר בהרבה. אבל בכל זאת הוא מצליח לשמור על עניין לכל אורכו, ויוצר חיבור חזק בין הדמויות לבין הקורא. הספר עם השנים קוטלג כספר שמתאים לבני נעורים. בעיקר בגלל שלמרות מורכבות רעיונית, ומשנה פילוסופית סדורה הוא מצליח לעורר עניין ומושך מאוד לקריאה. לדעתי הוא מתאים לבני נעורים גם בשל העובדה שהוא מציג אפשרות לחיים אחרים ולאמות מידה אחרות להצלחה. הצלחה היא לא איך אתה נתפס בעיניי הסביבה אלא מדד של שביעות רצון פנימית.

לספר אומנם יש חסרונות בולטים אולם הבוז שהוא זוכה לו (ספר נעורים זה בהחלט קיטלוג שלילי) לדעתי כלל לא מוצדק. הוא ספר חכם המאתגר את הקורא לחשוב. מציג תפישות חיים ומבנים מחשבתיים יוצאי דופן, מעניין ומושך לקריאה, ואני חושב שכל אדם ימצא לעצמו משהו לקחת ממנו איתו לשארית חייו, ומעטים הספרים שאפשר לטעון טענה כה נועזת אודותם.
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
לארגן קבוצה, ו . . . לדמיין
אנשים שכותבים דמיונות לאור נרות,
ומדמיינים שכותבים את עצמם ; )
איקי טרבולסקי (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה כנרת אני מסמיק :)
באמת כיף שיש עוד אנשים ממצפה עם אהבה משותפת, אולי נוכל לארגן איזה מועדון קריאה, ולדמיין שאנחנו עקרות בית אמריקאיות בשנות השמונים
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
וואו.. איזה כיףףףףףףףף
גם מישו ממצפה רמון וגם אהבה משותפת :))
אחלה ספר וחוות דעת כמו הספר - נפלא!
(למרות שלא הגעתי לתובנות ולעומק שאתה מביא כאן..)

לילה זוהר עכשיו :)
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
טופי מאז ומתמיד החזקתי בדיעה שהמחמאה המוצלחת ביותר שניתן להעניק לביקורת היא "אני אקרא את הספר". והנה מצאת אחת מוצלחת ממנה. "אני אקרא אותו בשנית".
מאוד שמחתי לקרוא את תגובתך.
תודה לך.
טופי (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
iki הידד והידד לך! כל אשר כתבת מוסיף לספר מימד מעניין. ונראה שעלי לנדוד לסיפריה לחפשו ולקרא שוב בצמוד לבקורת
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה לך אפרתי גם אם אני לא בטוח שאני ראוי לכל שבחייך.

אפרתי (לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצויינת כתובה לעילא ולעילא (כמו כל הביקורות שלך).
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אירמה תמסרי לדיוויד פוסטר וואלאס תודה בשמנו. ותודה גם לך על הדרך על התגובה וההתיחסות.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
bookworm תגובה נהדרת, אהבתי מאוד את הכותרת. לדעתי כמעיין המתגבר הוא לא ספר על הווארד רוארק, באותו האופן שהתנ"ך איננו ספר על אלוהים. למרות שהוא הדמות המובילה והמוזכרת ביותר. מי שקורא את התנ"ך לא אמור לתקופה מסוימת לרצות להיות כמו אלוהים ואז להתפכח מכך אלא רק להבין את הלקחים שהוא מלמד, ואת שיעורי החיים שהוא מנסה להעביר. מסכים איתך בהקשר של מרד הנפילים שהרבה פחות אהבתי את הרעיונות ודרך ההצגה שלהם בו. החיבור של שני הספרים, והשם שיצא לכמעיין המתגבר כאח הפחות מורכב ויותר קל לקריאה של מרד הנפילים (לדעתי הם מאוד שונים אחד מהשני) מאוד פוגע במורשת ההיסטורית שלו.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
עולם מופלא נורא אני חושב שספר שעשה עליך רושם עז הוא ספר שלקחת ממנו משהו לשארית חייך. גם אם אתה לא יכול להצביע על הדרכים המדויקות בהם שינה את חייך. השינוי שספרים מחוללים הוא שינוי פנימי, שינוי בתפיסת העולם, ולא פשוט להשליך משינוי זה על שינויים אובייקטיבים המתרחשים בעולם המציאות. אבל גם מספר שעות (לא מועט אם נתחשב באורכו של הספר) של עונג זהו רווח שבהחלט הופך ספר לראוי לקריאה.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אחיה אני לא חושב שזהו ספר נעורים. הוא מקוטלג ככזה משום שהוא קיבל מוניטין (לדעתי הרבה גם באשמת מרד הנפילים שמצדיק יותר את המוניטין הזה) של ספר שיטחי וחד מימדי מכדי שמבוגרים יוכלו להינות ממנו או להפיק ממנו משהו בעל ערך. למרות שהספר מאוד מתאים לבני נעורים, וזוהי תקופה מצוינת לקרוא אותו. לפני שהאישיות מעוצבת כליל וכאשר עדיין מפעמות שאלות בלבבות מעוצבים למחצה, גם מבוגרים יכולים להינות ולהיתרם ממנו. וקיטלוגו כספר נעורים הוא סוג של הנמכה ולא ניסיון שיפוט על פלח הגילאים שיפיק ממנו את המיטב. מרבית ספרות הרעיונות תמצא קרקע פוריה יותר בקרב בני הנעורים ומעטים מספריה נחשבים כמתאימים בלעדית לגילאים אלו.
Bookworm (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מי שלא היה קומוניסט בצעירותו אין לו לב, ומי שנשאר כזה בבגרותו אין לו שכל כך אני סבור יש להתייחס לספריה של איין ראנד. הם מתאימים מאוד לגיל בו מתעצבים הרעיונות (מרחיק לכת לקרוא להם ספרות נוער - הם ממש לא מתאימים לבני ניער אלא יותר לבני 20+) אבל כמעין מסגרת כללית. משם צריך לחזור חזרה למסגרת המציאות. פוקו הגדיר את השיגעון כנקודת ייחוס ולא כמשהו מוחלט. ה"שפיות" נגזרת מה"שיגעון". כך גם עם ראנד. היא ה"קצה" והמקום בו אנחנו נמצאים נגזר מהאידאה פיקס שלה (שהיא כמובן לא אנושית כהגדרתך).
באשר לביקורת על היותה "קפיטליסטית" - אני חושב שזו מתייחסת בעיקר ל"מרד הנפילים" ופחות למעיין המתגבר. זהו ספר פר אקסלנס על האינדיבידואליזם. כאשר קראתי לפני עידן ועידנים (אני בכל זאת כבר בן מאה... :-))הספר טלטל אותי וגרם לי לרצות (לתקופה קצרה) להיות האוורד רורק. אבל אז התפכחתי. חזרתי לקרקע המציאות כשרורק תמיד נמצא ברקע....
העובדה שכל כך הרבה שנים אחרי שהוא נכתב הוא עדיין משמש כר פורה לדיונים רק מלמדת כמה הוא חשוב ונכון גם לימנו (תוך קריאה מאוד ביקורתית כמובן).

יופי של ספר ויופי של ביקורת.
עולם (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מרתקת. הספר עשה עלי רושם רב כשקראתי אותו בצעירותי אבל במבט לאחור לא השפיע על חיי כלל (למעט מספר שעות עונג ששאבתי מקריאתו, וגם זה לא מעט).
אחיה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
יכול להיות שזה ספר נעורים, לא בגלל רמה נמוכה אלא בגלל שכדי להלהב ממחשבה מהפכנית, שונה, נדרשת תעוזה ומרדנות של נעורים?
אירמה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
וכמו שדיוויד פוסטר וואלא אמר: "אני מאחל לכם יותר מהצלחה."
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
נקודה מעניינת אולי באמת אנשים צעירים יותר יכולים לקרוא את הספר בלי להשליך מדמויותיו על חייהם שלהם ולכן קל להם יותר לשאת את חיצי הביקורת שלו.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מצויינת. ואכן יש נטייה לבוז לספריה של ראנד בלי להיות מודעים לסיבות של הצורך שלנו לבוז להם.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ