ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 20 בדצמבר, 2016
ע"י puapua
ע"י puapua
כמעט מכל ספר אפשר ללמוד משהו.
מספר מטומטם למשל, אפשר ללמוד כמה עדיף לא להיות מטומטם, כי אז זה גורם לך להוציא ספרים מטומטמים ולכולם לחשוב שאתה מטומטם.
מי רוצה להיחשב מטומטם?
אם לא קראתם את הספר, סביר להניח שלא תבינו את הפסקה הקודמת, אבל זה לא חשוב.
אני לא מבינה איך הגעתי לגיל 24 בלי שקראתי את הספר הזה, ואז אני חוזרת בי וחושבת שזה בדיוק הזמן.
לקרוא את הספר הזה בגילאים צעירים, זה לקרוא ולא להבין שום דבר, לקרוא בלי יכולת ליישם, לקרוא ולהישאר עם כל הידע בראש, בלי התקדמות. לפחד.
אני ממש לא מתכוונת לספר על מה הספר, מי בכלל מתיימר לספר מה זה הספר הזה?
אבל ה-670 עמודים שלו, לגמרי לא הספיקו לי.
קראתי את הספר הזה כמו שקוראים- תורה.
כל יום כמה פרקים, כל יום עוד מידע משמעותי נכנס לראש ולומדת ומעכלת ומנסה להבין ומה שלא מבינה קוראת שוב ושוב ושוב ושוב ולא נמאס לי, לא נמאס לי לנסות להבין את מה שקורה מסביבי, בתוך העולם שלי, סליחה, בתוך העולם של הווארד ודומיניק וגייל וטוהי ופיטר.
הספר הזה התגלה עבורי כגאוני מכמה סיבות שהשתלטו עליי.
הראשונה- היא המחשבה היצירתית של הסופרת לבנות עלילה סבוכה, מעניינת, מתפתחת ומכשפת שבתוכה מתחבאים מונולוגים ודיאלוגים קשים, בעלי משמעות שדורשים התבוננות עמוקה, מחשבה, עיכול והתקדמות קדימה, לפרק הבא. הם דורשים התבוננות גם אם לא מתחברים לאמת שלהם.
השנייה- שבאופן נפלא שהיטיב עבורי, כפי שתמיד אלוקים מיטיב עבורי, אף על פי שהספר הזה ממש לא מחובר לאלוקים (טוב, תלוי איזה )הוא גרם לי להבין כמה אנשים מאוד חשובים שיש בחיי. גרם לי להתבונן בהם בצורה אחרת, בצורה שלעולם לא יכולתי לתת להם, כי פשוט לא יכולתי.
והשלישית- שהיא הכי מוצאת חן בעיני מכולם, שאני והספר רבנו. רבנו לאורך כמעט 450 העמודים שבו ( בהתחלה לא היינו בריב), כי פתאום חשבתי לעצמי שאולי הספר עושה לי את מה שהשנואים ביותר בספר הזה עושים לעולם, חושב עבורי, מקריב אותי, שם לי את הכל בראש ושאני רק אבחר, בלי שום יכולת שלי לברוא משהו, לעצב הסתכלות משלי, מבט משלי ופתאום הרגשתי שאני מהלכת בעולם של אדריכלים ובוני עולמות, ואיפה העולם שלי, איפה מה שאני עשיתי איפה? הרגשתי כאילו אני מקבלת ירושה שאינה שלי.
הרביעית והאחרונה- היא השפה של הספר, השפה הגבוהה והייחודית של הספר, שגרמה לי במשך כמה שבועות מחיי לדבר אחרת, לבקש אחרת, לדרוש אחרת, לחשוב על עצמי אחרת. איך אני אוהבת לחשוב על עצמי אחרת, איך אני רוצה להאמין בזה.
אתם יודעים משהו?
לפעמים עדיף לא לדעת, תמיד אני בוחרת בלא לדעת, אבל עכשיו לא נראה לי שאני יכולה יותר.
כפי שכבר הבנתם, על העלילה לא תשמעו בביקורת הזאת, אני כרגיל פה בשביל התחושות.
תקראו את איין ראנד, את כמעיין המתגבר, תקראו, תתבוננו ואל תכעסו, אל תכעסו שלא למדנו איך להתבונן כמו שצריך.
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
לpuapua ולג'ים.
הייתי מסתכן ואומר שבמובן מסוים, "מרד הנפילים" הוא "כמעיין המתגבר 2 ". הראשון היה פורץ דרך, מחדש, קובע קביעות חדשות, מנסה לשנות סדר חברתי מסוים. הספר השני עשה את אותו דבר....הגם שאיין ראנד כותבת יפה, כך שלא השתעממתי גם ב"מרד הנפילים". |
|
|
puapua
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
לא קראתי את מרד הנפילים, מפחדת לקרוא פן אתאכזב.
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אהבתי את הביקורת
ושאלה זה יותר או פחות טוב ממרד הנפילים? |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה וממזרית, שלא מסגירה כהוא זה מעלילת הספר, אבל מריצה אותך לחנות הספרים לקנות את הספר.
אבל גם בלי ספוילרים, איך אפשר שלא להתאהב בהווארד רוארק, איש העקרונות, הנון-קומפרומיסט שמנצח את כל העולם...וגם את אשתו? בעיקרו זהו ספר נעורים, כשהתום והעקרונות לא חטפו עדיין את המכה בכנף. כשעוד לא ידענו שיש בתווך חמישים גוונים של אפור. הספר "כמעיין המתגבר" ואחריו ספרה השני של איין ראנד, "מרד הנפילים", היו מספרי המופת של ילדותי..ספרים שמעוררים אמוציות וויכוחים לוהטים הכל כך אופינים לצעירים. |
|
|
puapua
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
כשאתה אומר את זה ככה זה נשמע לא טוב, כשקוראים את הספר מבינים שזה לא פשוטו כמשמעו. אבל אם אני צריכה לא להתחמק ולענות, אז כן. אגואיזם ואינדיבידואליזם במובן הטוב של המילה. מסתבר שיש לזה מובן טוב.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
הבנתי שהאלוהים של הספר זה אגואיזם ואידבידואליזם, האומנם ?
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
את כותבת נהדר.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת משובחה ומצויינה.
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
כיף לקרא :)
ספר מדהים. |
|
|
Command
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעולה!
נכנס לרשימת הקריאה. |
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
