ביקורת ספרותית על מישהו לרוץ אִתו (איתו) מאת דויד גרוסמן
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 במאי, 2017
ע"י דרור


לאחר נוטות החסד המפלצתי חיפשתי נחמה לעצמי. אני קורא ספרים על פי בסיס מחשבות וגם סוגר אותם בשניות שהספר לא מפיק בי אמת. אין לי שום צורך לקורא ספרות שלא עושה בי צלילים.
הייתי במדבר קראתי וכתבתי ועדיין הקיץ המתדפק מחזיר אותי בשניות לישראליות שאחריה אני תמיד מחפש. פלאפל, חומוס, ארטיק שוקולד, ים, שמש ולפעמים גם ספרות ישראלית חודרנית שמשתייכת רק לנו. לפני הנסיעה בחנות ספרים כשהסתובבתי בין הספרים האינסופיים שאני משתומם איך זה שבגילי כבר אני מחפש סוג של ספרות שמתאימה לנפש שלי, מנסה לא לנהות אחרי רבי מכר וכאלה שעושים רגש מהיר. בפינה נצץ הספר שבעיני מיצה את הישראליות עם סופר שמזמן כבר מעבר לספרות הקיימת, הוא מעיין נביא בשער.
"מישהו לרוץ איתו "אז קניתי . תמיד יהיה בבית אחד שיקרא אותו שוב. ולבסוף קראתי במדבר את כולו כאילו הוא חי בתוכי.
בתוך כול בליל המילים הספרים והתנועות שרוחשות בגופי ניסיתי לקרוא אותו ופשוט ואולי לקרוא אותו נכון , הרי הוא לא ישב לי בספריה סתם.
מתקיימת בו נוכחות פרטנית ואישית ששייכת לטעמים שלי. הי ,יש מישהו במדינה שלא קרא אותו? לא עיין בו מאחור? התגעגע אליו.
לדעתי הספר נוכח ברוב הספריות הבתים בישראל. לא יודע אם ניתן להגדיר אותו כספר נוער או מבוגרים אבל בהחלט ניתן להגדיר אותו כאחד הנוכחים והקיימים ביותר
גרוסמן תמיד ריתק אותי(מה הפלא)והספר הכי מדובר שלו אישה בורחת מבשורה נקרא, נחקק והוביל אותי לעוצמות של רגש ואבל. שאר הספרים שלו עטפו אותי בשפה שאלו, מילים ששייכות רק לו. ואחד הספרים הגדולים אם לא הגדול מכולם בעיני "הוא מישהו לרוץ איתו".
אי אפשר להסביר את תחושת הבדידות שהרגשתי בין העמודים, את תחושת הפחד שעטפה אותי במקטעים, רגעי הקנאה שלי שרכבו עלי לאורך כול הספר הספר איך שהוא כותב... הבן זונה.
גבורה של קורא אחד מול אשד המילים גרוס מניות בוהקת.
ספר שהוא אומנות עצומה של כותב עם עולם דימיון של חיים שלמים, ,כותב שמעלה סרט מופלא ומורכב למקטעים. ממליץ מאד לקריאה חוזרת. ועדיף במדבר הרחב שכל תנועה היא תנועה מרחבית ואיטית.


https://www.youtube.com/watch?v=c4xp8bOzfm0
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כרמליטה (לפני 4 חודשים)
מחשבות - איזה שטויות! קראתי כל כך הרבה ספרים שלא אהבת ונהנתי. ישנם עוד רבים כמותי.

למרות שאתה חושב שאתה אלוהי הטעם הספרותי (הכופרים בך נענשים...) אתה פשוט לא!!!
מחשבות (לפני 4 חודשים)
זש''י, אתה יודע שאנשים קוראים ממש בניגוד למגמה שלי העונש לא מאחר להגיע.
חני (דולמוש) (לפני 4 חודשים)
מוזר אני כל הזמן חשבתי שאח שלה זה ציון ברוך. ובכל פעם שראיתי את ציון ברוך אוטומטית עלתה לי הסצנה מהסרט
שבו הוא מסומם לגמרי בחדר מוכה הרואין בזמן שהיא שרה לו את השיר שלהם בגיטרה.
זה היה הסרט הישראלי בין הטובים שראיתי.ואחד האהובים עלי זה "החיים על פי אקפא"
והספר אחד המצויינים באמת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
לא נראה לי שכדאי לך לקרוא ספרים על בסיס מחשבות - אתה יודע, לא כל מה ש'מחשבות' אומר, נכון גם לגביך...
חני (דולמוש) (לפני 4 חודשים)
סקירה נפלאה כתמיד על ספר/סרט שבחיים לא אשכח
כי היה בו משהו מיוחד בספר
...אהבתי הכל.
*הטוב והרע היו חבוקים בעלילה באופן קיצוני.
*היה כל הזמן חיפוש:אהבה,משפחה,חיפוש בבפנוכו.
*הייתה עקשנות מטורפת ומסע מטורף.
והדמויות חקוקות אצלי גם כנראה לנצח.
רץ (לפני 4 חודשים)
ספר מעולה וכתיבה מעולה - גרוסמן מבין בריצה, הסיפור הראשון שלו שפורסם היה רץ, בריחה אין סופית, אותה הוא שכלל לאישה בורחת מבשורה. שנים חשבתי כרץ, שהמושג מגלם את הבדידות, מהו, המשהו לרוץ אתו, משהו שאתה יכול לסמוך עליו, משהו שיכול להשלים את עולמך האינדיבידואלי לשלמות חדשה.
מחשבות (לפני 4 חודשים)
אשה בורחת מבשורה הוא לא הכי מדובר שלו. מישהו לרוץ איתו מקסים וכך גם הסרט.
בר (לפני 4 חודשים)
דרור, כתבת מקסים.
אנחנו שותפים לאותם רגשות באשר לגרוסמן. סופר שלדעתי מילותיי קטנות כדי לתאר אותו. איכשהו, כך יצא, ודווקא את הספר הזה כל הזמן תכננתי לקרוא ולבסוף לא קראתי. אחרי הביקורת שלך אין לי ספק שאקרא !
אפרתי (לפני 4 חודשים)
אתה מפליא לכתוב.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ