ביקורות ספרים על הספר משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם

ספר מ 2012, אז הוא בן 12, הספר. ווואוו כל כך הרבה הצעות למכירה 26 ו כל כך הרבה ביקורות 19. אז מה אומר ומה אדבר? בסך הכול ספר משעשע קצת מצחיק אפילו מתאר משהו מאוד ספציפי נקודתי בעולמנו, רק משהו שקיים לא רק במציאות גם בסרטים ופנטזיות, תיאורי הפרישה של אנשים והצטרפותם לספינות שעשועים כאלו שהן כמו בית, ותרבות הפנאי, וזה היה מעניין להתבונן באיך שהופר בסיפור עושה מכול זה צחוק אחד גדול ועדיין בכובד ראש בתשומת לב ברצינות רבה נותן לדעתו לכול אינסופ הפרטים הקטנים שכרוכים בעיניין הזה. כתבתי את זה לפני כמה ימים, ובאמצע ניקראתי למשהו לא זוכרת בכלל כבר במה מדובר, אז עכ... המשך לקרוא

איור וודה

להיות אני זה לא כיף. אני מורבידי מאד, היפוכונדר רציני, חרדתי למות ונוטה לדיכאונות. יש לי בעיות והפרעות נפשיות באורך של רשימת קניות לארוחת חג עבור גדוד צבאי. לחיות בתוך הראש שלי זה נורא, מתיש ומייגע. להלן דוגמה קלאסית; עדיין לא סיימתי את הספר (ששה עמודים לסוף), בשעה האחרונה עצרתי את הקריאה מספר לא מבוקר של פעמים, כשאני חוזר לסירוגין וממשיך לקרוא לפרקי זמן של כמה שניות ספורות ואז שוב נאלץ לעצור. אני לבד בחדרי, אני שוכב במיטה וקורא את הספר. ברגע אחד, אאוט אוף דה בלו, אני מרגיש מחנק בגרון ופתאום קשה לי לנשום, זה תמיד מתחיל אותו הדבר, אני לוקח נשימה ארוכה ואי... המשך לקרוא

Rasta

מעולם לא השתתפתי בשיט תענוגות. מעולם לא הפלגתי באוניה, למען האמת. הצורך שלי לפתוח בהקדמה הזו, מעיד כמובן על גדולתו של פוסטר וואלאס. הוא מגייס אותך לצד שלו, ולא משנה מה אתה עומד לכתוב, אתה חש איזה צורך לפתוח בהסתייגות. הסתייגות שתבהיר לכולם: אני, בעצם, בצד של פוסטר. לא של ההם, הטיפוסים הבהמיים, הפתטיים, חסרי המודעות העצמית שיוצאים להם לשיט תענוגות. להנאתם. שנינו, פוסטר ואני, סולדים מהכיף המפוקפק הזה, של חופשה שכולה תענוגות של בטלה וזלילה, פינוק וניצול. קשה להימנע מההתייצבות הזו לצדו של פוסטר. הוא מגייס אותך בזיהוי נקודות אמיתיות. בכתיבה מיוחדת במינ... המשך לקרוא

רויטל ק.

אין עונג רב בשיט תענוגות – אומנם השירות הטוטאלי, האטרקציות וחוסר המעש נועדו עבור הפוגה, כמו שהפינוקים וההוד, נועדו לעורר עליונות, אבל כמה אפשר להיות תקוע על ספינה גדושת אנשים (יום? יומיים? שבוע נראה כמעמסה). היכן ניתן להתרפק על אוושת הגלים? לצלול אל גווני הכחול? ודאי לא בסיפונים התפוסים, או בחדר הפרטי עם הצוהר העגול בדמות צינוק. ההנאה המובטחת בעלונים, היא הנאה מלאכותית, מסחררת עד בחילה – החיוכים המרופטים, הגיחוכים המעושים, ירדפו אותך בכל עבר. להשתעמם בקזינו או בתחרות הכישרונות? זה לא מתקבל על הדעת, עוד חמישה ימים עומדים לפנייך. תנו לי לשקוט על הס... המשך לקרוא

אור שהם

האמת, יש כמה דברים נפלאים במסה הזו, והכול נאמר, ראיית הרנטגן, הראייה לפרטי פרטים של נושא לא שגרתי (מזכיר את שנת הגנן של צ'אפק), שיט תענוגות על ספינה ובה לרוב גמלאים, אך לא רק. הזרות של וולאס בולטת לאורך כל הספר, ההומור הדק נשזר בהרבה סיטואציות, ובעיקר בהערות השוליים הבלתי פוסקות (לא לדלג עליהן). אבל כשכל זה מתקרב לסיום, אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך, זה הכול? סה טו? שיטת הכתיבה כבר הובנה, הביקורת ברורה, הערות השוליים מתחילות להעיק ומתגברת בך האדישות לספינה ולשטיה. בסופו של דבר זו משימה עיתונאית שקצת התארכה, אבל כן כדאי לקרוא, לפחות את ההתחלה, בשל סגנון הכת... המשך לקרוא

דרור ניר קסטל

אני חושבת שכבר שנתיים שרציתי לקרוא את "משהו כייפי לכאורה.." ולפני כמה ימים התחלתי וסיימתי אותו די מהר.. היה בא לי על הספר בעקבות ביקורת אדירה של אלון דה אלפרט אודותיו (מודה, כן, רק בגלל זה) הספר היה נשמע לי איכותי ומתנשא וחכם ושנון, ממש כמו כותבו פוסטר וואלאס המנוח.. והוא אכן כזה, יש בו הרבה מידע שלא חשבתי שאני אגיע אליו מספר שכזה- כמו נגיד סיירת אינדיאנפוליס אה ובלי קשר רגע- יומיים אחרי שסיימתי את הספר הלכתי לאכול לובסטר, וואלה זה סבבה אבל שרימפס וקלמארי בחמאה שום ויין לבן לא רואים לובסטר ממטר, יהיה עם זנב בשרני ככל שיהיה, הם עדיין מנצחים אותו. בכל או... המשך לקרוא

סתיו :)

"קריאת חובה לכל אדם", מציין אתר וואלה לגבי אותו הספר שבנדון. ואחרי הפתיחה המרשימה הזאת, ומאחר וכבר נכתב פה על הספר רבות, אגיד בקצרה כי הספר לא מגשים את עצמו. קודם כל, אציין כי הספר מצחיק עד קללה, ומצאתי את עצמי לא פעם שואג מצחוק המהלך נסיעה מזדמנת באוטובוס. עם זאת,לספר ולסופר (הרי זוהי מסה) יש איזו יומרה למצוא ולהגיד משהו ביקורתי חברתי, ספק אנתרופולוגי לא מדעי, בנוסח החברה המודרנית של 1995 שנכון גם לגבי ימינו אנו, אך כשם שהוא מתיימר למצוא את אותה הביקורת, היא חסרה בו. אותה הביקורת נראית ונקראת מצוין בשני ספריו האחרים של וולאס שתורגמו לעברית ('ילדה עם שיער... המשך לקרוא

The Rabbi

בדומה לצמחים כך גם לספרים יש את התאורה האופטימלית להם. ספרות רוסית, למשל, יש לקרוא לאור עששית; ספרות בריטית מתאימה לאור האפור של ימי הסתיו המאוחרים; סטיבן קינג תמיד צומח הכי טוב לאור מנורת הלילה. וכך גם 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם' מגיע עם המלצת גידול: לקרוא בתוך קניון רועש, לאור פלואורסצנט וניאון. התמהיל של צלצולי הקופות, זעקות הילדים, המכוניות הרועדות והמצפצפות והאור הזוהר והמלאכותי מקרב את הטקסט של וואלאס כל הדרך מספינת התענוגות הניינטיזית אל חיינו הנטועים עמוק באדמה ובמרחק קילומטרים על קילומטרים פלוס עשרים שנה. בעצם, אין הרבה מה לה... המשך לקרוא

zooey glass

מלחמת ההתשה של המסות המודרניות... המשך לקרוא

מוסטש

מסה חדה כתער. עיתונאי אמריקני שמדווח על רשמיו משיט תענוגות בן שבעה לילות בקריביים. זהו שיט שיוצא מדרום פלורידה על הספינה הענקית בבעלות "סלבריטי קרוזס בע"מ" ומפנק, מפנק, מפנק, אמריקנים זקנים ועשירים ועוד. דיוויד פוסטר וואלאס מתאר את רשמיו בצורה כל כך מצחיקה וצינית ויחד עם זאת מפשיט את החברה האמריקנית מכל גינוניה צביעותה וזיופה. בתוך הסקירה העיתונאית מתייחס וואלאס לנושאים חברתיים שונים כמו: הגירה, מעמדות חברתיים, קפיטליזם חזירי, צביעות וזיוף חברתי, ענייני מגדר ועוד נושאים רבים. הוא מתאר הכל אודות הספינה מגודלה ומה קורה בכל סיפון (יש הרבה), מתאר דמו... המשך לקרוא

גוטי

אנשים, אני מכריזה בפניכם: אני מאוהבת. ולפני שאתם מתחילים לסרוק את סימניה בחיפושים אחרי הילד/בחור המסתורי, תנו לי להרגיע אתכם: זו התאהבות חד צדדיות, ולא רק מפני שהבחור עליו אני מדברת שם קץ לחייו. אני לא יודעת איך דיוויד פוסטר וואלאס היה מתייחס לחכמולוגית כמוני. באמת שאין לי מושג. אז אני עומדת לבקר את הספר הזה משתי נקודות מבט: אחת של מילים המאוהבת, שלא נראה לי שהיא מאוד שונה ממילים הרגילה אבל לכו תדעו מה עובר לה בשכל, והשנייה של מילים הביקורתית. מן הסתם, אלו יהיו שתי ביקורות שונות תחת אותה הכותרת, אבל בואו ונסו להתמודד עם הסתירות הפנימיות שלי. מילים המ... המשך לקרוא

מילים

**** אני שונא נופשונים. באמת. אחרי לא מעט פעמים שבהן התפתיתי לסופשבוע ברודוס-פאלאס או לקלאב אימתני שטוף רוסים באנטליה, פשוט כי זה היה זול או אפשרי או שלא היתה ממש אפשרות אחרת כי הייתי ממש חייב לעצור רגע את המרדף אחרי המשהו, אם אתם מבינים למה אני מתכוון - אני יכול לומר בביטחון ש"never again". אלא אם כן, כמובן, זה יהיה ממש בזול. או שאני אהיה ממש חייב לעצור לכמה ימים את המרדף אחרי... אוי לא! אני בלופ!!!! בכל אופן, אני שונא נופשונים. לא בגלל שכאבא לכמה דרדסים על אנרג'ייזר סופשבוע במלון פירושו, בפשטות, עבודה רבה יותר כי בין הארוחות (מעמסה רבת ביורוקרטיות בפני עצמה)... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

כשהתחלתי לקרוא את המסה הזו של דיוויד פוסטר וואלאס חשבתי לעצמי: "בחיי, האיש הזה ממש טרחן ונודניק. נותנים לו כרטיס נסיעה על אוניית תענוגות לקאריביים, משלמים לו על כל הוצאותיו ועוד נותנים לו שכר כדי שיכתוב על חוויותיו במהלך ההפלגה. ולמרות הכל הבנאדם לא מפסיק לקטר ולהתלונן". כך חשבתי בתחילת הקריאה. אך ככל שהתקדמתי והמשכתי בקריאה נכנסתי לראש של וואלאס והתחלתי להבין אותו. כמו פיצוח אגוז קוקוס ומציאת החלק הרך בתוכו, כך פוסטר בגאוניותו מצליח לפצח את המצבים האנושיים המוזרים (חלקם פחות, חלקם יותר) ואת אישיותם של חלק מנוסעי האונייה ולהתמקד בשאלות הנוגעות לבע... המשך לקרוא

אלינור

ספר רע זה לא. מצד שני, עבור מי שקרא את המסה שכתב פוסטר וואלאס על פסטיבל הלובסטרים של מיין, המסה הזו היא "more of the same". היא עדיין מאד משעשעת, עד כדי שמצאתי את עצמי צוחקת בקול רם, אולם אחרי שצלחתי כמחצית מן הספר הרגשתי שזהו. מיצינו. גם אני וגם הוא. רק שכנראה שצריך היה לכתוב איזה נפח מסויים של עמודים עבור המגזין שהזמין את המסה הזו המתארת שייט על אנית פאר בקאריביים, והנפח הזה, אפס (בפא דגושה), היה גדול מידי. אם לא קוראים עד הסוף, חוויית הקריאה במסה הזו היא כיפית לגמרי ואפשר לחזור אליה בכל פעם שחשים צורך להשתעשע, בלי לקחת שום דבר, גם לא אותה, יותר מידי ברצינות.... המשך לקרוא

ככה ככה

דיוויד פוסטר וואלאס הוא מבחינתי כמו סושי, ערן צור ודיוויד לינץ' – או שאוהבים אותם עד כלות או שלא סובלים אותם. אין אמצע. אם יש חיבור, הוא טוטאלי ואם אין – הדחייה היא טוטאלית כמעט באותה המידה ואולי אף יותר (נקודה ששווה לחשוב עליה – למה יותר קל לנו לשנוא באופן קיצוני מאשר לאהוב באופן קיצוני, והנה אני מתחילה לדבר ב"וואלאסית" טיפוסית וגולשת להערות שוליים, שיופיעו כאן בסוגריים). אני חולה על סושי ועל שלושת היוצרים האלה. ולכן, לא הופתעתי כשקראתי ביקורות מקוטבות על הספרון הזה. בביקורת על ספר אחר כתבתי שמחלוקת חריפה על ספר או יוצר היא כבר סיבה מספקת בעיני לק... המשך לקרוא

נטעלי

כשקראתי את ביקורתו הנפלאה של bookworm על הספר חשבתי (ואמרתי) שכנראה לא אקרא אותו. אבל הסתקרנתי. וכשמשהו מסקרן אותי, אי אפשר לסמוך עלי. מילה שלי היא לא מילה. אז בהזדמנות הראשונה... פוסטר וואלאס יצא לשייט התענוגות הזה במרץ 1995, במימון מגזין. הוא לא פירסם את תפקידו כעיתונאי, מה שאיפשר לו לצפות בהתנהגויות השונות של העדר שיצא לתענוגות, להפיק תובנות מעניינות על חיי האמריקאי הבוגר והאמיד. (ובעצמו להיות מודע רק לחלק מהתובנות האלה). כך עיין פוסטר וואלאס במשמעות הפינוק. החל מהרגע בו דרכו רגליו על הספינה והוא התפעם מהשפע הבלתי ניתן לתיאור של טובין שניתנו לנוסעי הספ... המשך לקרוא

yaelhar

וואלאס ממשיך את סגנונו של ג'רום ג'רום ומתחייב לספר באמינות מקצועית איך אוכלוסיות מסויימות מעבירות את החופשה שלהם. אם ג'רום תיאר את אנגליה וגרמניה בשני ספריו הנודעים הספר שלפנינו דן בחופשה הנפוצה כיום - שיט תענוגות של אמריקאים זקנים ועשירים. אולי לחלק מהאנשים קשה להתחבר לסגנונו הציני והבוטה למדי אבל אני מאוהבת.... המשך לקרוא

לינה

כשחמותי הודיעה לי לפני מספר שבועות כי החליטה לקחת את הבנים לרגל טיול הבר-מצווה שלהם לשיט (קרוז בעגה המקצועית) לא יכולתי שלא לנחור בבוז שקרוזים זה לזקנים והעוללים עדיין לא שם. וחוץ מזה, הוספתי בביטול, מה הלחץ, הם רק בני 11..... בלי למצמץ ענתה לי חמותי כי אני אידיוט אם אני לא יודע שמי שרוצה לשריין מקום לאביב-קיץ 2014 צריך לעשות זאת כבר בחורף 2012. "אידיוט או לא" אמרתי לה "אותי לא תצליחי לשכנע לעלות על הדברים האלה אבל אם את מממנת את השיט אז בבקשה...". כאמור, הדיאלוג האוהב הזה ביני ובין חמותי התרחש לפני שבועות ספורים ולכן, כאשר נתקלתי לפני כמה ימים בספר "משהו כיפי לכא... המשך לקרוא

Bookworm

גילוי נאות: כסיימתי לקרוא את "נערה עם שיער מוזר" של פוסטר וואלס, והבנתי שזה הספר היחיד שלו שתורגם, אמרתי שכנראה לא אמתין לתרגומים, ואתאמץ ואקרא יצירות שלו באנגלית. חברה קנתה לי לבקשתי את infinit jest, נרגש אצתי לביתה ברגע שחזרה מארה"ב, כמובן לדרוש בשלומה, אבל בנינו... כדי לשים את ידי על infinit jest המיוחל. היא הלכה לחדר וחזרה עם ספר עב כרס, גם פתחתי בתקווה שהפונט ענק, ויש המון תמונות, במקום זה גיליתי: 1079 עמודים, עם הערות בתחתית העמוד, לחלק מהערות היו תתי הערות משלהם... הבנתי ביני לבין עצמי שאני כנראה אחכה לתרגומים... או שאתמסר לספר שייקח לי חודשים לקרוא (תחשבו כמה ספ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

גילוי נאות - לא סיימתי את הספר. למעשה התייאשתי ממנו אחרי 6 פרקים בלבד. הובטח לי ספר שנון, מלא הומור עצמי, שמתבונן בחברה באופן עמוק ונוקב. אולי הכל נכון, אבל כתיבתו של וואלאס כל כך טרחנית, כל כך עמוסה ומעייפת שפשוט סגרתי את הספר אחרי 6 פרקים וספק אם אחזור אליו שוב. ... המשך לקרוא

vika