ביקורת ספרותית על משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם מאת דיוויד פוסטר וואלאס
ספר מעולה

---

בדומה לצמחים כך גם לספרים יש את התאורה האופטימלית להם. ספרות רוסית, למשל, יש לקרוא לאור עששית; ספרות בריטית מתאימה לאור האפור של ימי הסתיו המאוחרים; סטיבן קינג תמיד צומח הכי טוב לאור מנורת הלילה. וכך גם 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם' מגיע עם המלצת גידול: לקרוא בתוך קניון רועש, לאור פלואורסצנט וניאון. התמהיל של צלצולי הקופות, זעקות הילדים, המכוניות הרועדות והמצפצפות והאור הזוהר והמלאכותי מקרב את הטקסט של וואלאס כל הדרך מספינת התענוגות הניינטיזית אל חיינו הנטועים עמוק באדמה ובמרחק קילומטרים על קילומטרים פלוס עשרים שנה.

בעצם, אין הרבה מה להוסיף. בעקבות הצלחת מאמרו 'קחו בחשבון את הלובסטר' (פורסם בארצנו בקובץ 'נערה עם שיער מוזר' ובו הוא הופך סיקור של יריד לובסטרים בעיירת חוף אמריקאית לדיון קליל ונוקב על מוסריותו הצבועה של האדם הרעב) נשלח וואלאס מטעם עיתון אחר לסקר שייט של שבעה לילות בספינת תענוגות לאיים הקאריביים. מיותר לציין שגם החיבור הזה הופך מהר מאוד מסיקור לדיון מעורר אימה וצחוק (כמה צחוק? צחקתי בקול, וכשאתה צוחק מספר בקול ולא ב-חחחח פנימי זו עובדה שחייב לציין) בכל העסק הזה של תענוג וכי, והמוניות ותרבות הצריכה.

למשל:
"מודעת פרסומת שמתחזה לאמנות היא – במקרה הטוב – כמו מישהו שמחייך אליך בחום רק משום שהוא רוצה ממך משהו. זה אי-יושר כזה: הואיל והוא מציע התק או חיקוי מושלם של רצון טוב ללא הרוח האמתית של הרצון הטוב, הוא דופק לנו את המוח ובסופו של דבר המגננות של מתחילות לפעול גם במקרים של חיוכים כנים ואמנות אותנטית ורצון טוב אמתי. הוא גורם לנו להרגיש מבולבלים ובודדים וחסרי אונים וכעוסים ומפוחדים. הוא גורם לייאוש".

אבל הפסקה הנ"ל היא רק הקדמה להערת שוליים מזעזעת באמת (וכמו בסטנדאפ אתה בוכה וצוחק כי זה ככה, זה באמת ככה) אודות 'החיוך המקצועי' של נותני השירות. אין הרבה סיבות לא לקרוא את הספר הזה. קצר, קולע ונכתב על ידי גאון. ויש כתמיד בסוף יצירות וטקסטים של וואלאס את אותו מאמר מוסגר שהודחק אבל נמצא שם, מעונן, שבשנת 2008 הגאון שם קץ לחייו. הרגשות שהידיעה הזו מעוררת תמיד ושעדיין נמצאים בהשפעת הטקסט הם עניין בפני עצמו, עניין שזורק אותך (אותי) אל תוך תסביך קיומי מהורהר שיפרנס יום אחד איזה פסיכולוג בר מזל.

ויש עוד תופעת לוואי שהיצרן כתב מתחת להוראות השימוש: אחרי וואלאס אתה (אני) מתחיל להסתכל על דברים אחרת. כלומר אתה מסתכל עליהם באותה דרך אבל רואה אותם כמו שהם. הטקסטים שלו הם מפשיטי מלכים מצטיינים וזו תופעת לוואי כי מלך עירום לעולם לא יהיה מראה מלבב. ההפך.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם