|
הספר הזה פשוט מושלםםם!!
הפרקים קצרים וכתובים כלבבי בגוף ראשון מפי דמויות מתחלפות ולסירוגין משולבות סצנות מליל החתונה. מאוד קל להתחבר לדמויות, טוויסט רודף טוויסט ופשוט אי אפשר להפסיק לקרוא אך עם זאת גם לא רוצים שייגמר. אני לא מאמין שחששתי ממנו בהתחלה. ניסיתי להתחיל אותו כמה פע... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
יכולתי לפתוח בשלל קלישאות על האפקט שמותיר הספר על הקורא: מרטיט לב, קורע לב, שובר לב, על איש טוב לב, טהור לב ורחב לב, שנלכד שלא באשמתו ברשת של קורי עכביש רגשיים.
אבל אני לא אוהבת קלישאות, ולכן לא אשתמש בכל הביטויים שלעיל, במיוחד מפני שצווייג מכיר את הנפש לא פחות מאשר את הלב.
ומע... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אוסטנדה היא עיר קיט ציורית בבלגיה שטובלת בים הצפוני ובעבר היוותה יעד תיירותי פופולרי. אליה התנקזו באותו קיץ 1936 סופרים והוגי דעות – רובם המכריע יהודים - שגלו מגרמניה או נדדו מחלקים אחרים באירופה ומתנגדי משטר נאצי כמו וילי מינצנברג ואימגרד קוין.
הסיפור חג בעיקר סביב חברותם ש... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
תומאס מאן כתב על משפחת בודנברוק אפוס משפחתי כשהוא מתאר משפחה בורגנית של סוחרי תבואה. הבית הוא ממש בכתובת בו גר מאן עצמו והעיר היא ליבק הבינונית בצפון מזרח גרמניה, כשישים קילומטרים מהמבורג. רומאן ריאליסטי, לא ממש עניין מקובל בגרמניה, שפרסומו הביך את משפחתו שלו, הדומה במאפייניה... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אבא של בעלי עלה מבגדד כשהיה בן חמש והוצב עם משפחתו במעברה בדרום. בגיל שמונה החליט שהוא לוקח את חייו בידיו ולא נשאר במעברה, הוא נסע לבד באוטובוסים לבית ספר נחשב במרכז הארץ, התדפק על הדלת וביקש לדבר עם המנהל. "אני רוצה ללמוד כאן" אמר בביטחון והגשים את רצונו. לימים, ידע לנצל את הערב... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אל תבלבלו בבקשה עם המטופלת השקטה. שם דומה ותהום פעורה ביניהם.
הדיירת השקטה הוא אולי ספר המתח הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות. הוא מבטל את כל הסטראוטיפים והדעות הקדומות והרמת האף וצקצוק הלשון כנגד סוגת המתח.
בעיירה אמריקאית פסטורלית בצפון מדינת ניו יורק, חי לו גבר חלומות, ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
#
יכול להיות שלו הייתי צופה בסידרה "דברים מוזרים" הייתי קוראת את מה שכתוב בסיפור הזה לגמרי אחרת. אבל, למרות חיבתי העזה למדע בדיוני, אני נמנעת מסרטים בז'אנר. איכשהו כשהדמיון שלי נתקל בדמיון של התסריטאי, אני חווה אכזבה ושיעמום. שקראתי בהנאה את כל ספרי "הארי פוטר". את חצי הסרט מהסרט... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
#
כל חובב מותחנים יודע, שהמתח בהם בנוי על הפחדים של הקוראים. אם בעבר מה שהפחיד את קוראי המותחנים היה מה שהם כינו "שיגעון" שסיכן, לדעתם, את חיי השפויים, כמו האישה המסוכנת הכלואה בקומה העליונה של הבית ב"ג'יין אייר", והאיש רב האישיויות ב"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד". המוסדות שכלאו באותה תקו... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
#
לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, בדקתי את הביקורות עליו וחשכו עיני: שלוש ביקורות, שתיים של 2 כוכבים ואחת של כוכב אחד, שכבה לפני מליוני שנים. למרות זאת התחלתי לקרוא אותו ו(אולי) בזכות הנמכת הציפיות או סיבה אחרת, חשבתי (גם) אחרת.
יש משהו בדברי המבקרים לפני. זה ספר שלוקח את הזמן שלו ופ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
לכאורה, יש בו באמת הרבה תפניות והרבה הפתעות.
לכאורה, הוא כתוב טוב (לא משהו מיוחד, כתיבה פשוטה ולא ספרותית).
לכאורה, הוא כתוב בהומור נחמד.
לכאורה, למרות שהיו בו כל מיני תפניות שקצת חורגות מההיגיון, בכל זאת בסוף הן מתיישבות עם הרציונל.
אז למה רק 3 כוכבים?
כי זה ספר מהספרים שלא אש... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
כשאני בוחרת ספר של מאיה ערד אני כבר יודעת שרוב הסיכויים שאני הולכת על בטוח.
הספר הינו מקבץ של שלושה סיפורים שכל אחד מהם עוסק בצורה כזו או אחרת במשפחה. יחסים בין אחים חורגים, יחסים בין גבר להוריו, יחסים בין בן לחברתו של אביו ובין נער מתבגר לאימו.
בדרך כלל סיפורים קצרים לא מצ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
מתח פסיכולוגי מצוין, נקרא במהירות ובקלות. למרבה השמחה יש עוד המשכים לסדרה (באנגלית) חושבת שאמשיך אותה, נהניתי!
מסתבר שהסופרת רופאה, איזה כישרון, גם רופאה, גם סופרת מתח מצוינת. מקווה שיתרגמו עוד ספרים שלה, בגודרידס יש להם הרבה ביקורות.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
****
וואלה, החיים שלי בתקופה הזאת, גם בניכוי איראן, הטילים, החטופים, המלחמה וכל הג׳אז הזה זה לא הדבר הכי אייאייאיי אם להתבטא בעדינות, ובכל זאת כשעברתי ליד חלון הראווה של סטימצקי ופתאום ראיתי את הספר הזה, אני חייב להודות שהרגשתי קפיצה קטנה ונשכחת של שמחה ועונג מול ספר חדש, של ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
מה קורה כאשר לוקחים אשמה, תשוקה ואובססיה, ומכניסים את כל אלו לסיפור אחד? אין סופר היודע לעשות זאת טוב יותר משטפן צווייג .
זו אחת הנובלות הפסיכולוגיות היותר טובות שלו שקראתי וכדרכו של צווייג, גם כאן הוא מפליא ביכולתו לחשוף את הסערות הפנימיות של האדם בנקודות קיצון של התמודדות ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
זה הרביעי שאני קורא של סבתו. את כעפעפי שחר הראשון ממנו קראתי ואהבתי כל כך בשל עידון הכתיבה המיוחדת שהמשכתי לנוספים. הנוכחי איכזב אותי במידת מה.
אם בכל ספריו האחרים כל אחד מהם סבב סביב סיפור מרכזי, הנוכחי סובב סביב אוסף סיפורי עליה לישראל מנקודת מבטם של שלושה. סבתו עצמו עלה ממצ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
הייתי צריכה לסמוך על הביקורת של cujo שממנה כבר הבנתי שהספר לא הולך להיות להיט.
או אולי להפך, אולי סמכתי עליו יותר מדי כשהוא כתב שלמרות הבעיות זה ספר קליל וחביב בסך הכל... ואז פירט את רשימת הבעיות שמספיקה כדי להבין שעדיף לשמור מרחק מהספר הזה.
בכל אופן, בסוף נתתי לו צ'אנס, וחבל.
כמו... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
#
על הכריכה האחורית מצויין שהסופר מכונה "סלמן רושדי של פקיסטן". בעיקרון זו אנטי המלצה עבורי. מה שקראתי מרושדי קיבע אותו עבורי כמספר אובססיבי. הוא לא מכיר נקודה, לא מבדיל בין עיקר לטפל ומאד מעייף. אז לא, זמינזד אינו דומה לרושדי, אם כי המשותף לשניהם הוא סיפורים שמקורם במוחו הקודח ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
כפי שנכתב על גבי הכריכה: "ספארקס יודע היטב לנגן על מיתרי הלב."
הספר מגולל רומן התבגרות והחלטות שקובעות את מהלך החיים.
בניגוד לספרים קודמים של ניקולס ספארקס, הספר הנוכחי קצת איטי, את התאוצה הוא תופס לאחר השליש הראשון של הסיפור.
מגי צלמת ששמה הולך לפניה ומנהלת גלריה בניו-יור... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
על כריכת הספר, ציור של אדם וחווה מגורשים מגן עדן
"קץ הילדות"
גזע של יצורים תבוניים ("השליטים") - שעד שלב מסוים אינם מגלים את זהותם - משתלט על כדור הארץ בנקודה, כנראה, הנמוכה ביותר של המין האנושי שהולך לקראת השמדה עצמית [שכן השליטים יכולים לראות כל נקודה בזמן בין שהיא עבר הווה או ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
כאשר הלך אנדרה ברינק לעולמו לפני כ-10 שנים, חשתי צביטה גדולה בלב. יש לי היסטוריה ארוכה של עיסוק עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מהשנים בהן הייתי פעיל באמנסטי ובנוסף עשיתי בעברי עבודה אקדמית על משטר האימים הזה. שני ספריו של ברינק שקראתי עד עתה, "שמועות על גשם" ו"עונת יובש לבנה" זכו... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
