ביקורת ספרותית על בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן מאת חיים סבתו
ספר בסדר

---

זה הרביעי שאני קורא של סבתו. את כעפעפי שחר הראשון ממנו קראתי ואהבתי כל כך בשל עידון הכתיבה המיוחדת שהמשכתי לנוספים. הנוכחי איכזב אותי במידת מה.
אם בכל ספריו האחרים כל אחד מהם סבב סביב סיפור מרכזי, הנוכחי סובב סביב אוסף סיפורי עליה לישראל מנקודת מבטם של שלושה. סבתו עצמו עלה ממצרים כילד והוא מספר גם על עליה של מישהי נוספת מטריפולי, שעבר דרך איטליה. סיפורם של אלה שהגיעו מחלב פלאי ממש.
ההתחלה של כל הסיפורים בבית מזמיל בירושלים, שם מתקבצים העולים הילדים ממדינות שונות. יש כאלה שעלו עם משפחתם וכאלה שלא זכו ומשפחתם חלקית או חסרה. שוב ושוב הם נתקלים באחות קריסטינה היעילה, החובשת את פצעיהם ואין הם יודעים מדוע היא מצטלבת כל כך הרבה ומזילה דמעה מפעם לפעם. יש החושבים שמאחוריה סוד אפל ויש הסבורים שזו שמועה.
הסיפורים, כמו שציינתי, מתחברים ונפרמים, אלה מטריפולי, מחלב, מירושלים, ממזמיל ומלחימה יחד אלה ואחרים בנפח שברמת הגולן, עד שהם נפגשים שוב בחתונה של אחד מהם וסבתו מוזמן. אז נפתחת שיחה סביב ספרו תיאום כוונות ודברים מובהרים או נותרים לוטים בערפל.
אז כן, הסיפורים לעיתים נוגעים ללב, לעיתים מופלאים כמו הבריחה מחלב והבאת ההורים של הבורחים במזימה רפואית שלא תיאמן.
בסיכומו של דבר, האוהבים של סבתו ישמחו לקרוא גם את זה, לאחרים אזהרה שזה לא הראשון להתחיל ממנו.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן