ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בספטמבר, 2025
ע"י בר
ע"י בר
אבא של בעלי עלה מבגדד כשהיה בן חמש והוצב עם משפחתו במעברה בדרום. בגיל שמונה החליט שהוא לוקח את חייו בידיו ולא נשאר במעברה, הוא נסע לבד באוטובוסים לבית ספר נחשב במרכז הארץ, התדפק על הדלת וביקש לדבר עם המנהל. "אני רוצה ללמוד כאן" אמר בביטחון והגשים את רצונו. לימים, ידע לנצל את הערבית השוטפת שלו והפך להיות איש צבא בתפקיד בכיר מאוד. עד היום סיפוריו מהשירות משאירים אותי פעורת פה.
אבא של בעלי הוא "אדם לא קל" שעם השנים הצלחתי לחדור את שכבת השריון שלו ולהגיע אל ליבו. הוא תמיד נלהב שמצא סוף סוף מישהי הנפעמת מסיפוריו ובכל פעם מטפטף לי עוד פיסת מידע כדי להשאירי במתח כמו בספר טוב.
הסיפור עוקב אחר נורי, נער בן 14 שעלה מבגדד וכעת מועבר מהמעברה אל קיבוץ "קריית אורנים" שם הוא ינסה להשתלב בחברה הצברית האזורית. נורי הוא נער מקסים ושובה לב, הוא חכם, חד ובעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה. הוא יגלה שלהשתלב בחברה מלוכדת זו אינה משימה קלה. הוא מוצא את עצמו נקרע בין התרבות העיראקית ממנה בא והיא המייצגת עבורו את הבית וכל מה שהוא מכיר ומנגד, התרבות הצברית הקיבוצית, זו שיש לשאוף אליה כדי להשתלב בחברה, כדי להבטיח לעצמך עתיד טוב יותר. זהו מסע התבגרות אישי וכואב על נער צעיר שמנסה למצוא את עצמו בתוך טשטוש זהות.
הספר מקסים וסוחף ומדבר על נושא חשוב ומעניין. הוא כתוב באופן אישי כאשר העולם הפנימי של המספר מפורט ועשיר וכך גם תיאורי הדמויות הצבעוניות והשונות שעוטפות את עלילתו. עם זאת, היו רגעים בהם הספר קצת התיש אותי, אולי בגלל שהדמויות מנסות לעבור מהלך אך רובן לא מצליחות. יש איזושהי חזרתיות מעיקה וגם בכנות, פשוט עצב. בתקופה כמו שלנו הלוואי שהייתי יכולה להגיד שכולנו רקמה אנושית אחת חיה.
"מאמציהם ללמד אותנו כיצד להתנהג, מה לשיר, איך לרקוד, מה לקרוא ואיך להיות אחרים ממה שאנחנו העיקו עליהם ועלינו. היו להם מלבושים מן המוכן, ואנחנו היינו אמורים להתלבש בהם כדי להיות "כמוהם". את מלבושינו הישנים אכן השלנו מעצמנו, אבל החדשים היו חדשים מידי, כנעליים שזה עתה נקנו."
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני שעה)
הסקירה יפה בר וגם הסופר יודע לכתוב.
התחלתי ועזבתי באמצע. יודעת שהספר מהולל אבל כאחת שעברה חלק מהמסע של הגיבור בקיבוץ בשם האינטגרציה קצתי בדיבורים על עדתיות, גזענות, סלקציה,פרמיטיביות , חינוך מחדש, פערים חברתיים וכו...בקיצור הספר לקח אותי לעולם שחשבתי שנעלם, עד שצץ שוב לאחרונה בארץ והתברר שכנראה משהו בדרך היה לא תקין. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 15 שעות)
יפה כתבת.
קראתי רק אחד משלו בינתיים -מפריח היונים ואהבתי
|
|
|
בר
(אתמול)
תודה מיקה על ההמלצות, בוודאי אנסה.
|
|
|
מיקה
(שלשום)
אחרי תרנגול כפרות מגיעים ספרים שממשיכים לספר את חיי נורי.
ולדעתי, הם טובים הרבה יותר, אני מעריכה שהסיבה העיקרית היא שתרנגול כפרות נכתב מוקדם יותר, והוא מעין ספר בוסר של אלי עמיר, ועם הזמן הסופר הטוב הזה התפתח בכתיבה ובאיכות ובעניין. האחרים שלו - מומלצים מאד. לדעתי, נער האופניים ויסמין (נורי) ואהבת שאול (לא נורי) - מובילים.
|
|
|
בר
(שלשום)
מירית ומורי- תודה על ההמלצות. זהו הספר הראשון של עמיר שקוראת,
בהחלט אנסה עוד מספריו בעתיד. |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 ימים)
להגיד לאנשים שהם פרימיטיווים ושאתה מביא להם
את ברכות הציוויליזציה, זו לא דרך שיכנוע מוצלחת.
|
|
|
נון
(לפני 3 ימים)
לטעמי בחירת נקודת המבט הילדית
מאפשרת למחבר מוגבלות בתפיסה, כי הרי הכותב הוא נער. אין פה מבט רחב היקף ולכן אין תגליות.
|
|
|
מורי
(לפני 3 ימים)
בר, ספר מקסים. כמו שאמרו לך, לעמיר כתיבה מקסימה והספר הבולט שלו, ספר מופת, הוא מפריח היונים.
|
|
|
מירית
(לפני 3 ימים)
ממליצה לך גם על ספריו האחרים בנושא: מפריח היונים ונער האופניים.
שניהם נהדרים.
|
|
|
המורה יעלה
(לפני 3 ימים)
זכר לי היטב הספר
תרנגול כפרות. ניתחנו את הספר בשיעור ספרות, והתחברתי מאוד לתכנים על האפליה "בקטע טוב". ילדי הקיבוץ שמאלצים את ה"מיושן" זה שמתגעגע למסורת אבותיו, להתלבש כמוהם.
אז בתקופתי קראו לזה "מייקאובר", בהשראת סדרות אמריקאיות, אבל מה שהסתתר מתחת היא אותה התנשאות של "הצבר הקיבוצניק" מול "הגלותי". |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
