ביקורת ספרותית על המשאלה מאת ניקולס ספארקס
ספר טוב

---

כפי שנכתב על גבי הכריכה: "ספארקס יודע היטב לנגן על מיתרי הלב."

הספר מגולל רומן התבגרות והחלטות שקובעות את מהלך החיים.

בניגוד לספרים קודמים של ניקולס ספארקס, הספר הנוכחי קצת איטי, את התאוצה הוא תופס לאחר השליש הראשון של הסיפור.

מגי צלמת ששמה הולך לפניה ומנהלת גלריה בניו-יורק. פגישה אקראית עם הערה של רופאה בקשר לנקודה חשודה על גבה חייה משתנים.

הנקודה החשודה מבשרת על מחלה סופנית עם גרורות. לפיכך היא נאלצת לחפש עובד שיסייע לה בניהול הגלריה.

למרות אי הנוחות והחשדות של מגי, היא מחליטה לקבל לעבודה בגלריה את מארק. ככל שחולף הזמן הוא מתגלה כעובד מסור ונאמן.

במשך הזמן מגי ומארק מתקרבים ושניהם חושפים את עברם זו בפני זה. בחג המולד מארק מוותר על חופשה עם בחירת ליבו ומבלה את ימי החג עם מגי. בין לבין ותוך כדי הבילוי במקומות שונים, מגי חושפת את עברה בפני מארק.

סיפורה של מגי חוזר אחורה בזמן לשנת 1996. להריון בלתי רצוי, למגורים אצל דודתה לינדה בכפר מרוחק, היחסים המיוחדים עם ברייס טריקט, הוריה, אחותה והתשוקה לצילום.

קל להתאהב בדמויות ששזורות בסיפור בין עבר והווה. כתיבתו של ניקולס ספארקס ממכרת וכמי שמכירה את כתיבתו את הסוף לא היה קשה לנחש, אך זה לא גרע מטיבו של הסיפור.

בשורה התחתונה: עמוד 327: "לא לרצות לאבד מישהו נובע מפחד."

מומלץ בחום במיוחד למעריצי ניקולס ספארקס.

קריאה נעימה.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על המשאלה