ביקורת ספרותית על זכות התשוקה מאת אנדרה ברינק
ספר טוב

---

כאשר הלך אנדרה ברינק לעולמו לפני כ-10 שנים, חשתי צביטה גדולה בלב. יש לי היסטוריה ארוכה של עיסוק עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מהשנים בהן הייתי פעיל באמנסטי ובנוסף עשיתי בעברי עבודה אקדמית על משטר האימים הזה. שני ספריו של ברינק שקראתי עד עתה, "שמועות על גשם" ו"עונת יובש לבנה" זכורים לי כספרים מצוינים (את עונת יובש לבנה אני מתכוון לקרוא שוב) ולכן כשנתקלתי בספר הזה, לקחתי אותו ללא היסוס.

אתחיל ברשותכם מהסוף: ספר זה באינו באותה רמה של שני הספרים האחרים שהזכרתי, אך בהחלט שווה קריאה (4 כוכבים והאחרים 5). יש משהו בספר הזה שהזכיר לי בקטעים מסוימים את "מולכו" של א.ב. יהושע: העיסוק בזקנה, באינטימיות של אלמן מבוגר והתחשבנות עם העבר.

מה קורה לגבר בן 65, אלמן מזה 11 שנה כאשר לפתע נכנסת לחייו בחורה צעירה שגילה פחות ממחצית גילו? הספר מציג דיון מעמיק על תשוקה ומשמעותה, על אהבה בזקנה, ועל החיפוש אחר משמעות בעידן של השינויים חברתיים העמוקים אשר עוברים על דרום אפריקה. גיבורינו מודע היטב לפער הגילים ביניהם ולחוסר הסיכוי למערכת יחסים ממשית.

ברקע הסיפור יחסיו של המספר (רובן אוליבייה) עם ילדיו, יחסיו עם מרגריטה - עובדת משק הבית שלו, ויחסיו עם אשתו המנוחה לה היה נשוי 25 שנים עד מותה בטרם עת.

יחסיו עם מרגריטה מעניינים במיוחד. היא כמובן שחורה ונחשבת כחלק מהמשפחה, אך גם מייצגת את המציאות המורכבת של יחסי הגזעים בדרום אפריקה. היא אישה חכמה, ישירה ובעלת אינטואיציה חדה. היא הקשר היחיד שלו לעבר והדמות היציבה ביותר בחייו, אף יותר מילדיו שמזמן כבר עזבו את הבית האחד לאוסטרליה והשני נוטה להגר לקנדה. מרגריטה מספקת גם את ההקשר ההיסטורי כשהיא מספרת על אנטיה, הרוח שרודפת את הבית. היא מתייחסת לרוברט בחיבה מעורבת בביקורתיות ומייעצת לו בענייני החיים והלב.

ספר שכתוב היטב על יחסים, רגשות, יצרים, וברקע כל הזמן סיפורה של האומה המיוסרת הזו דרום אפריקה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על זכות התשוקה