ביקורת ספרותית על דבר רודף דבר - תולדות סיינט מרי מאת ג'ודי טיילור
בזבוז של זמן

---

הייתי צריכה לסמוך על הביקורת של cujo שממנה כבר הבנתי שהספר לא הולך להיות להיט.
או אולי להפך, אולי סמכתי עליו יותר מדי כשהוא כתב שלמרות הבעיות זה ספר קליל וחביב בסך הכל... ואז פירט את רשימת הבעיות שמספיקה כדי להבין שעדיף לשמור מרחק מהספר הזה.
בכל אופן, בסוף נתתי לו צ'אנס, וחבל.

כמו שנאמר בבדיחה ההיא, יש בספר הזה הרבה רעיונות חדשים ויפים הצרה היא שהחדשים אינם יפים והיפים אינם חדשים...
עם שאילת רעיונות מקוני וויליס, קמצוץ אסימוב, תוספת פארק היורה ותיבול עדין של ריק ריירדן, יש פה עלילה שיש בה מסע בזמן, אויבים מרושעים, דינוזאורים, ואפס אכפתיות מפרדוקסים.
אמנם העלילה דינמית ולא משעממת, אבל היא לא עוצרת לשניה להתעסק בשלל הפרדוקסים שהיא יוצרת או לטוות קו עלילתי ברור.
דבר רודף דבר הוא שם מדוייק: יש פה המון דברים שקורים אחד אחרי השני, יותר מדי דברים שרובם לא זוכים לטיפול מספק או הגיוני כי עוברים מיד לדבר הבא.

וכל זה מילא.
הצרה האמיתית היא הדמויות.
זוכרים ספרי בלש ישנים, שבהם הסחטן שולח מכתבים עם אותיות שנגזרו מעיתונים שונים כדי לבלבל את המקבל ולמנוע זיהוי של השולח?
אז ככה עובדות הדמויות פה: נראה שהסופרת גזרה את המשפטים וההתנהגויות שלהן מספרים שונים והדביקה אותן באקראי כדי לבלבל את הקורא.
זה לא שהן סתם קלישאתיות, הן עשויות מקלישאות שונות שהודבקו יחד בלי שום היגיון, בלי שום מחשבה על קווי אופי קוהרנטיים, בלי שמץ של אמינות.

אז בסך הכל ספר מיותר שאפילו המסע בזמן - אחד הרעיונות הספרותיים האהובים עלי ביותר - לא הצליח להציל.
כמובן, אם הספר הזה היה מתרחש בעולם שהוא מתאר - אחרי שהסופרת היתה רואה את התוצאה היא בטח היתה חוזרת בזמן כדי לנסות להציל אותו, רק שאז דינוזאור היה נופל לה על מכונת הכתיבה, היא מהעתיד שכבר כתבה את הספר השבע עשרה בסדרה היתה חוזרת גם לאותה נקודה כדי לוודא שהיא לא משנה כלום כי עם הצלחה לא מתווכחים, הבחור השני מהמשולש הרומנטי שבו היא מעורבת היה שולף אקדח, מכוון אליה, פוגע בטעות בדינוזאור שהיה מתחיל להשתולל, ואז מפולת שלגים פתאומית היתה קוברת את כולם בזמן שאלת ההיסטוריה היתה מחככת ידיים בהנאה.
הספר נקבר ולא יזכה לצאת לאור, המשימה שלה בוצעה בהצלחה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על דבר רודף דבר - תולדות סיינט מרי