“זהו ספר אפל ומותח באופן לא שגרתי, שאי אפשר להפסיק לקרוא וסיימתי בשבועיים. העלילה מובאת לסירוגין, כאמור, מפיהן של שלוש נשים בחייו של האב הרוצח. הכי התחברתי לדמות האישה השבויה, שרק היא כתובה בגוף שני ובעיניי הדבר הוסיף ליחודיות שלה. היו קטעים שעשו לי צמרמורת כי גרמו לי לחשוב על החטופים שלנו ועל מה שהם עוברים בשבי, וזה לצערנו לא סיפור דמיוני...
דמותה של אמילי די עיצבנה אותי לאורך כל הספר בגלל הנאיבי”