“כאשר הלך אנדרה ברינק לעולמו לפני כ-10 שנים, חשתי צביטה גדולה בלב. יש לי היסטוריה ארוכה של עיסוק עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מהשנים בהן הייתי פעיל באמנסטי ובנוסף עשיתי בעברי עבודה אקדמית על משטר האימים הזה. שני ספריו של ברינק שקראתי עד עתה, "שמועות על גשם" ו"עונת יובש לבנה" זכורים לי כספרים מצוינים (את עונת יובש לבנה אני מתכוון לקרוא שוב) ולכן כשנתקלתי בספר הזה, לקחתי אותו ללא היסוס.

אתחיל ברשותכם מהסוף: ספר זה באינו באותה רמה של שני הספרים האחרים שהזכרתי, אך בהחלט שווה קריאה (4 כוכבים והאחרים 5). יש משהו בספר הזה שהזכיר לי בקטעים מסוימים את "מולכו" של א.ב. יהושע: העיסוק בזקנה, באינטימיות של אלמן מבוגר והתחשבנות עם העבר.

מה קורה לגבר בן 65, אלמן מזה 11 שנה כאשר לפתע נכנסת לחייו בחורה צעירה שגילה פחות ממחצית גילו? הספר מציג דיון מעמיק על תשוקה ומשמעותה, על אהבה בזקנה, ועל החיפוש אחר משמעות בעידן של השינויים חברתיים העמוקים אשר עוברים על דרום אפריקה. גיבורינו מודע היטב לפער הגילים ביניהם ולחוסר הסיכוי למערכת יחסים ממשית.

ברקע הסיפור יחסיו של המספר (רובן אוליבייה) עם ילדיו, יחסיו עם מרגריטה - עובדת משק הבית שלו, ויחסיו עם אשתו המנוחה לה היה נשוי 25 שנים עד מותה בטרם עת.

יחסיו עם מרגריטה מעניינים במיוחד. היא כמובן שחורה ונחשבת כחלק מהמשפחה, אך גם מייצגת את המציאות המורכבת של יחסי הגזעים בדרום אפריקה. היא אישה חכמה, ישירה ובעלת אינטואיציה חדה. היא הקשר היחיד שלו לעבר והדמות היציבה ביותר בחייו, אף יותר מילדיו שמזמן כבר עזבו את הבית האחד לאוסטרליה והשני נוטה להגר לקנדה. מרגריטה מספקת גם את ההקשר ההיסטורי כשהיא מספרת על אנטיה, הרוח שרודפת את הבית. היא מתייחסת לרוברט בחיבה מעורבת בביקורתיות ומייעצת לו בענייני החיים והלב.

ספר שכתוב היטב על יחסים, רגשות, יצרים, וברקע כל הזמן סיפורה של האומה המיוסרת הזו דרום אפריקה.”

“על רקע החיים בדרום אפריקה בתקופה שלאחר ביטול ה"אפרטהייד" , החברה קרועה עדיין בשל גזענות ,צומח סיפור נוגע ללב על אלמן בראשית שנות השישים לחייו שפוטר מעבודתו לטובת עובד שחור . הוא משקיע את זמנו הפנוי ב"עבודה" שהיא בעצם קריאה , כתיבת הערות שוליים והאזנה למוסיקה. עקב לחץ מצד בניו הדואגים למצבו הוא מחליט להשכיר חדר לאישה צעירה שבמשך זמן שהותה בביתו הוא נעשה תלוי בה. הוא מתאהב בה למרות שהוא מודע לכך כי אין סיכוי רב למערכת יחסים המוזרה הזאת וכי היא זמנית , ולא תימשך לאורך זמן. האלמן , חסר האונים, חי בצפייה יומיומית לשהות במחיצתה , הוא רואה אותה במחשבותיו ,חושק בגופה החטוב וסובל קשות כאשר האישה מנהלת רומנים עם בחורים צעירים בעודו נאלץ לקבל את התנאים ולהסכים למגבלות שהטילה עליו האישה הצעירה שמצאה בביתו ובזכותו קורת גג לעצמה .
אנו מלווים את ייסוריו של האלמן ומבינים לליבו. קשה שלא להזדהות עם רגשותיו ומחשבותיו. התיאורים אמינים מאוד גם בחלקים האינטימיים יותר של המפגשים ביניהם. דוק של עצב נסוך על חייו של האלמן שעצם תיאור המפגש שלו עם האישה הצעירה מעצים את בדידותו ומעיק עליו. הוא מגונן עליה כאבא ויחד עם זאת מתייסר בקנאה המכרסמת בו כמאהבה . הסוף צפוי ומשאיר את הקורא בסוג של השלמה עם התהליכים שבהם מעורבים אנשים מבוגרים . הבדידות המאיימת והמשפילה האורבת מעבר לפינה לכל איש מזדקן אלא אם כן זכה למשפחה חמה ותומכת -דבר שאינו מובן מאליו.
כל ספר שבו מעורבים אנשים מזדקנים נוגע לליבי. אנשים שמפאת גילם המתקדם "מושלכים" לצד הדרך ונאלצים להתמודד עם ריקנות בחייהם והשלמה עם מצבם מבחינת העולם שייך לצעירים. עצוב.
מומלץ לכל מי ששיש בו קורטוב של רגש כלפי אלו שכבר עשו את שלהם.”

“ספר המגולל את סיפורו של אלמן בשנות השישים לחייו ואת התמודדותו עם משבר הגיל, אלמנותו, המרחק מילדיו והדיירת החדשה והצעירה אשר מעוררת בו רגשות ישינים.

ספר יפה, עמוק ואמיתי אם כי ברגעים מסויימים היה קצת כבד.

בכל מקרה אני ממליצה :)”

“אנדרה ברינק הוא אחד הסופרים האהובים עלי. יש לי בבית את ספריו הקודמים. על הספר הזה לא ידעתי ורק בביקור בספרייה גיליתי אותו. ספר מעולה, רגיש, אנושי, כתוב נפלא. אם עד ספר זה ברינק כתב רומנים מעולים כאשר ברקע תמיד היה האפרטהייד בדרום אפריקה, הרי ספר זה הוא על התקופה שאחרי, על התקופה בה נאלץ ספרן ותיק בגיל העמידה לוותר על עבודתו לטובת העדפה מתקנת של עובד שחור. סיפור התמודדותו של רובן האלמן עם הבדידות לאחר מות אשתו, עזיבת ילדיו, מערכת יחסיו המופלאה עם מגריטה העובדת השחורה בת בית וממש בת משפחה, ובעיקר מערכת יחסיו עם טסה הצעירה אשר שכרה אצלו חדר וההתמודדות עם נעוריה, מערכות היחסים שהיא מנהלת, התשוקה שהוא חש אליה ומערכת היחסים ביניהם. המון הרהורים על הגיל המתקדם, על הבלאי הפיזי כאשר כל הזמן ברקע החיים בדרום אפריקה של אחרי האפרטהייד - בעיות הביטחון הפנימי, חוסר הביטחון ברחובות ועוד. הסיפור על רוח הרפאים - אנטיה מבנגל - מוסיפה נופך של אגדה לרומן הנהדר הזה. מומלץ בחום רב.”