מדף הספרים של - הספרים שדירג

איון דניסוביץ', גיבור העלילה אינו אלא איכר פשוט, שנשלח למחנה השמדה לפי סעיף שרירותי, מפני שכך סומן על ידי סטלין. ייסוריו, געגועיו ומאבקו על השרידה – הם סיפור מעשה זה. איון דניסוביץ' הוא איש אדמה וקשה-יום, ודווקא תכונותיו אלה עומדות לו במאבק הקשה, בהסתגלות למצב הנורא: הוא סובל יסורי מחסור קשים מאוד, השפלה והתעללות, אך הוא גם מסתפק ב

ביום שבו ירו בראש הממשלה הפך לאט ובשקט אבל בהתמדה לאחד מספרי הפולחן של הספרות העברית הצעירה. סיפורים ממנו נבחרו לאסופות סיפורים, אחרים נלמדים בבתי-הספר ובאוניברסיטה, והנובלה שבו עומדת להפוך לסרט. הגיבורים של וייל הם אנשים צעירים - גולים בסביבתם ומלאים בהבטחה גדולה שלא מצליחה להתממש גם כששורטים אותם בציפורניים - שנמצאים בתנו

שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.

מומיק, הילד שגידל במרתף ביתו את החיה הנאצית כדי להכירה ולאלף אותה; אנשל וסרמן - שחרזאדה - סופר הילדים היהודי הזקן, שטווה את מפקד מחנה ההשמדה הנאצי לתוך אגדותיו, כשהוא ממשיך לספר גם אחרי שהרגוהו וקונה בסיפורו שוב ושוב את מותו; קאזיק, התינוק הזקן שכל חייו, מלידה עד מוות, הם מסע חיים מזורז של 24 שעות; ברונו שולץ, הסופר היהודי פולני, שלא מ

- - - בחוץ היה האי כולו רצועות וטלאים של שחור וכסף, באור הירח. הרחק למטה, בברושים החשוכים, היו הינשופים קוראים נחמות זה אל זה. השמיים היו אפלים ורכים כעורה של חפרפרת, שהכוכבים פיזרו עליו טל רך. עץ המגנוליה התערפל מעל הבית, ענפין עמוסי פרחים לבנים, שנראו כמו מאות השתקפויות זעירות של הירח: וניחוחם הכבד, המתוק, נתלה בעצלתיים על המרפסת, א

קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו

אט - אט, בנשימה ארוכה, במונולוג אחד ושלושה ספורים, נפרשות תולדותיה של משפחת אופים. יחסים מורכבים של אבות ובנים, אהבת - אם ואהבת אשה. סיפור של שכול ומסירות, כאב וזיכרון, מירושלים והגליל של ראשית המאה עד לכפר בשפלה של שנות השבעים. כל זה בכתיבתו הכנה, רבת ההמצאה והדמיון, של מאיר שלו, שכבשה את לב הקוראים ב"רומן רוסי".

"חולית" היא אחת מיצירות - המופת של ספרות המדע הבדיוני: ספר שהעמיד פילוסופיה שלמה ויצר תרבות בין - כוכבית דמיונית ורבת - פרטים. זהו סיפורו של המשיח מואדדיב, המגלה את שליחותו, שליחות "קפיצת - הדרך", על - פני כוכב שכולו חול. סיפורו של עולם שבו המים הם הערך העליון ושבטי הנודים שעל - פניו חיים בקשר הדדי מוזר ומאגי עם תולעי - החול האימתניות, בסי

ענבי זעם ראה אור לראשונה ב - 1939 וחשמל את אמריקה כולה המתאוששת באותה השעה מפגעי המפולת הכלכלית. זוהי יצירתו החשובה ביותר של סטיינבק ומנכסי צאן ברזל בספרות האמריקנית החדשה. בענבי זעם נמצא ביטוי בוהק לתחום ייחודו של סטיינבק: לבד מן הצד הפסיכולוגי והעניין הפוליטי מצויינת יצירה זו בתיאור הווי קשה ומאויים בו לכודים גבוריו של המספר ב

אל סאראמאגו, גדול סופרי פורטוגל ומגדולי הסופרים באירופה היום, התוודע הקורא הישראלי ב'דברי - ימי מינזר', שהלהיב בדמיון המבריק ובהומור, בתערובת של ריאליזם דק - בפרטים ופנטזיה, ובדרר הסיפור המיוחדת. כל אלה ימצאו גם ב'הבשורה על פי ישו', אולי הרומאן הנועז ביותר של סאראמאגו עד כה, שעורר שערוריה ממשלתית בפורטוגל, נמכר בלמעלה מ160,000 - עותקים,

סיפוריהם של צזאר, סראל וגולדמן, אחוזים בסיפורי משפחותיהם ומכריהם בתל - אביב. הספר נפתח במות אביו של גולדמן, בראשית הקיץ, ומסתיים באמצע החורף, במותו של גולדמן עצמו. פרק זמן זה הוא ההווה של הספר, אשר העבר נארג לתוכו בזרם אסוציאטים סבוך של עלילה, שבו העבר ש"ברקע" נדחק כל העת ל"חזית". דמויות הספר משתייכות ברובן למיגזר החברתי של פועלים, פקי

כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר. מה"חיבור

'מומנט מוסיקלי' הוא אחת הפנינים הנדירות, הקלאסיות כבר, של הסיפורת העברית. הספר, על ארבעת סיפוריו-פרקיו – שכולם שלבים בביוגרפיה של אותו 'אני', החל מגיל שלוש בערך ועד סוף ימי התיכון – יכול להיחשב חלק א' של הרומאן 'התגנבות יחידים'. כל אחד מסיפוריו מגיע לפורקנו באיזו "שערוריה", שהמספר אינו מעורב בה, והוא צופה בה רק משוליה: הפיאסקו של הצגת

מצחיק, טראגי, מריר, לעגני, מקאברי, פנטסטי, גס, מבריק - אלה כמה מן הכינויים והתארים שקשרה הביקורת העולמית ל"תוף הפח" של גינטר גראס עם הופעתו בסוף שנות החמישים, "יצירת מופת הרסנית" קרא לו מבקר אחד , עמיתו כתב : "הדבר הקרוב ביותר ליצירת - מופת ספרותית שהדור הזה מסוגל ליצור" ואילו מבקר אחר הגדיר אותו כך : "אם העולם שמצייר גראס הוא סיוט אחד

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

"במערב אין כל חדש" הוא שם ספרו של אריך מריה רמרק, שעוסק בחוויותיו של חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה. הספר הופיע ב-1929, ותורגם ל-45 שפות שונות.בגרמניה הספר הועלה על המוקד עם עליית הנאצים לשלטון. ספר זה מצליח לאייר בחדות את תחושותיו של דור שלם, שחייו עוצבו במהלך מלחמת העולם הראשונה. דור זה, שזכה מאוחר יותר לכינוי הדור האבוד, נשלח למלחמ

המקום - יישוב נידח בגבול הממלכה, שמאחוריו משתרע האזור הנתון לשלטון הברברים, הזמן - תקופה רחוקה בעבר, אבל הבעיות שמתלבטים בהן האנשים קרובות לזמננו ולמקומותינו, סיפור יחיד - במינו שמעורבים בו אירוניה, ארוטיות עזה, התבוננות מעמיקה ואימים. עם הופעתו, בשנת 1980, נתקבל הספר בהתלהבות מצד הביקורת והוציא למחברו מוניטין בארצות דוברי האנגלית.

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

"בגיל ארבעים ושתיים, קצת אחרי סוכות, תקף את מאיר פחד-המוות, וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו, שכבר עברו את שיאם והם מתנהלים עכשיו במידרון"... מאיר, מהנדס תל-אביבי באמצע שנותיו, לוקה בלחץ-דם גבוה. מחלתו, יחד עם מותה הבלתי-צפוי של אמו, מביאה אותו להכרה פתאומית שנעוריו אכן חלפו לבלי שוב, ושמהלך חייו פונה מעתה – לאיטו, אך ללא סט