“"זהו סיפורן של חמש שנים שעשינו, משפחתי ואני, באי היווני קורפו. מלכתחילה נתכוון הסיפור רק לתאר, בצורה קצת נוסטאלגית, את הטבע באי. אך שגיתי שגיאה חמורה בהציגי את בני משפחתי בדפים הראשונים של הספר. ברגע שהם מצאו עצמם בתוך הספר החלו לעשות בו כבתוך שלהם, והזמינו גם את ידידיהם להתחלק בפרקיו. רק בקושי רב, ובלא מעט ערמומיות, הצלחתי להציל פה ושם כמה דפים, אשר אותם יכולתי להקדיש לחיות בלבד." ג'ראלד בן העשר מגיע עם בני משפחתו לקורפו, מגלה עולם מופלא של חרקים, זוחלים ובעלי חיים נוספים, ומבלה שעות רבות בצפיה בהם. תחביבו לא תמיד מתקבל בהתלהבות, במיוחד כאשר הוא משכן בביתו יצורים פחות מקובלים. דארל כולל בספרו תיאורי טבע מרשימים המציגים את יופיו של הטבע אך גם את פראיותו. בני המשפחה מוצגים כטיפוסים אקסצנטריים בעלי תכונות אופי מוגזמות, יותר מקורטוב ציניות והרבה טוב לב. המפגשים שלהם עם בעלי החיים ועם החברים יוצרים סיטואציות משעשעות שדארל מתאר בהומור בריטי חביב. דארל אף מיטיב לתאר את קצב החיים האיטי והרגוע באי היווני ואת תושביו הלבביים. מדי פעם יש לדארל נטיה לעודף פיוטיות הגורמת לתיאורי הטבע להיראות מלאכותיים, כגון: "השמים היו אפלים ורכים כעורה של חפרפרת, שהכוכבים פיזרו עליה טל רך" או "ציפורני החתול עמדו כעדת אפרוחיה של שמש שעירה, ועקבו אחר התקדמותה של אמם בשמים...וסיגליות הרכינו ראשן בעצב תחת עליהן...", אבל בדרך כלל התיאורים סבירים. כמה קטעים לדוגמא: - תיאור עוזרת הבית לוגארציה: "רק דבר אחד בחיים עשוי היה להעלות חיוך על פניה העגומים של לוגארציה, ולהעיר את עיני הספאניאל שלה: דיון על מיחושיה. רוב בני האדם הם היפוכונדרים חובבים, אולם אצל לוגארציה הפך העניין לעיסוק מקצועי במשרה מלאה...לוגארציה היתה אמנית התיאור: נאנחת, גונחת ומתפתלת בייסורים, היתה נותנת לנו תמונה כה ריאליסטית של סבלותיה, תוך דשדוש בין החדרים, עד שגם אנו התחלנו לחוש בבטננו". - "הווילה הלבנה היתה המקום שבו הגעתי להיכרות קרובה באמת עם גמלי־שלמה...ברכס הגבעה שעליו עמדה הווילה חיו מאות מהם, ורובם היו גדולים מכל אלה שנזדמן לי לראות אי־פעם. יהירים ומלאי בוז הם רבצו על ענפי הזיתים , בין ההדסים ועל עלי המאגנוליה הירוקים והחלקים. בלילה היו נאספים אל הבית, מסתחררים אל אור המנורה בכנפיים ירוקות אשר זימזמו כגלגליה של ספינת קיטור, וצונחים על שולחנות או כסאות, צועדים עליהם בגאווה, ראשם סובב מצד אל צד בחיפוש אחר טרף, והם מסתכלים בנו כמהפנטים בעיניהם העגולות ופרצופיהם חסרי־הסנטר." - בילוי של דארל עם הכלב רוג'ר: "ישבנו מנומנמים במים החמימים, הרדודים, ואני חפרתי בחול סביבי. לפעמים מצאתי חלוק אבן מלוטש, או שבר בקבוק שהים שחקו ומירטו עד שדמה לאבן חן ירקרקת, יפה להדהים. מציאות כאלה הייתי מוסר לרוג'ר, שישב והסתכל בי. והוא, שלא היה בטוח מה בדיוק ציפיתי שיעשה בהן, אך השתדל תמיד שלא לפגוע ברגשותי בשום אופן, נטל אותן בפיו בעדינות. אחר כך, כשסבר שאיני מסתכל, היה מפיל אותן חזרה למים, ונאנח עמוקות." מידע על ג'ראלד דארל: https://cutt.ly/1vR5Au3 הספר מיועד לחובבי טבע, בני אדם, איים יווניים והומור בריטי.”

“משפחתו של הסופר, כשהיה ילד, עברה לגור באי היווני קורפו. שם הם חיים להם בנחת וקמכירים את האנשים ואת האי. ספר כייפי! נהניתי לקרוא אותו, למרות שאין לו עלילה אחת אלא סיפורים שקורים אחד אחרי השני. הסופר כותב טוב, והתיאורים עשירים בפרטים ובתיאורים שמחיים את הסיפור. מומלץ ממש. בניגוד לספרים אחרים של המחבר, הספר הזה לא מתמקד בחיות אלא מספר את כל קורות המשפחה באי היווני, ולכן גם מי שלא מתעניין בחיות בכלל ימצא בו עניין.”

“כשסיימתי את הספר הזה, נפרדתי מידיד חמוד, נפרדתי מהאי קורפו לשם ברחו ג'ראלד דארל בן ה 10 ומשפחתו מהחורף הקר באנגליה. כאוהבת בעלי חיים שמצליחה לא לדרוך על נמלים בקיץ ועל חלזונות בחורף, היה תענוג לקרוא על סיוריו ומעלליו של ג'ראלד בעקבות בעלי חיים מגודל מקרוסקופי בגזעי העצים או בתעלות המים והבריכות הטבעיות שלחוף הים ועד לאלבאטרוס ונחשי המים הגדולים. נחמד היה להכיר את משפחתו החביבה כולל המהומה והעצבים שהוא גרם להם עם שלל בעלי החיים שהוא גידל בחדר מיוחד ושתמיד הסתובבו ברחבי הבית, להכיר את הכלב רוג'ר שתמיד ליווה אותו, וכן את האיכרים ושלל הטיפוסים שהוא פגש. הכל בלשון עבר כי מי שקורא את הביוגרפיה שלו יכול להבין שהם גרו בקורפו 4 שנים ולבסוף חזרו לאנגליה, כי מה לעשות הילד צריך לקבל חינוך כמקובל ולא רק עם המורים הפרטיים שמצאו לו שהיו טיפוסים בפני עצמם. "בחוץ היה האי כולו רצועות וטלאים של שחור וכסף באור הירח. הרחק למטה בברושים החשוכים, היו הינשופים קוראים נחמות זה אל זה....עץ המגנוליה התערפל מעל הבית ענפיו עמוסי פרחים לבנים שנראו כמו מאות השתקפויות זעירות של הירח וניחוחם הכבד המתוק נתלה בעצלתיים על המרפסת". כך בוחר דארל להיפרד מהאי קרוב לסוף הספר. פשוט נפלא”

“מי לא אוהב את נופי איי יוון...האווירה,הים הצלול ועוד של שנות ה-30 ואילך...והנה בא לעולם מיודעינו ג'ראלד דארל ומעלה על הכתב תאורי טבע,אנשים מיוחדים,וחיות שונות שבעקבותיהם הולך ולימים הפך לזואולוג נודע ומפורסם בעולם...תוך כדי מעבר של משפחתו הגרה באנגליה הקרה ופעמיהם לשמש הטובה של אמא יוון - וכך במשך מספר שנים עת הגיעם אחרי האח הגדול שהינו סופר בעצמו לאי קורפו...בו הם משתכנים ובוחרים להם וילות בהשכרה בהתאם לצרכיהם (החליפו ככה 3 וילות לפחות)...עם סיפורי חיים על כל אחד ואחת מבני משפחתו ממראות עיניו והרפתקאותיו שעולים על הכתב ופשוט גורם לך ללכת בעקבותם...ואכן אחרי קריאת הספר נסעתי בעצמי לאי על מנת להתרשם מקרוב וגם לערוך סיור וילות כפי שסיפר לנו דארל...ואיזה נופים ואיזו שלווה...ורק פעמוני מלחמה קטעו את ההנאה הזאת...ושלחו את המשפחה בחזרה לאנגליה הקרה...”

“"זהו סיפורן של חמש שנים שעשינו, משפחתי ואני, באי היווני קורפו. מלכתחילה נתכוון הסיפור רק לתאר, בצורה קצת נוסטאלגית, את הטבע באי. אך שגיתי שגיאה חמורה בהציגי את בני משפחתי בדפים הראשונים של הספר. ברגע שהם מצאו עצמם בתוך הספר החלו לעשות בו כבתוך שלהם, והזמינו גם את ידידיהם להתחלק בפרקיו. רק בקושי רב, ובלא מעט ערמומיות, הצלחתי להציל פה ושם כמה דפים, אשר אותם יכולתי להקדיש לחיות בלבד." ג'ראלד בן העשר מגיע עם בני משפחתו לקורפו, מגלה עולם מופלא של חרקים, זוחלים ובעלי חיים נוספים, ומבלה שעות רבות בצפיה בהם. תחביבו לא תמיד מתקבל בהתלהבות, במיוחד כאשר הוא משכן בביתו יצורים פחות מקובלים. דארל כולל בספרו תיאורי טבע מרשימים המציגים את יופיו של הטבע אך גם את פראיותו. בני המשפחה מוצגים כטיפוסים אקסצנטריים בעלי תכונות אופי מוגזמות, יותר מקורטוב ציניות והרבה טוב לב. המפגשים שלהם עם בעלי החיים ועם החברים יוצרים סיטואציות משעשעות שדארל מתאר בהומור בריטי חביב. דארל אף מיטיב לתאר את קצב החיים האיטי והרגוע באי היווני ואת תושביו הלבביים. מדי פעם יש לדארל נטיה לעודף פיוטיות הגורמת לתיאורי הטבע להיראות מלאכותיים, כגון: "השמים היו אפלים ורכים כעורה של חפרפרת, שהכוכבים פיזרו עליה טל רך" או "ציפורני החתול עמדו כעדת אפרוחיה של שמש שעירה, ועקבו אחר התקדמותה של אמם בשמים...וסיגליות הרכינו ראשן בעצב תחת עליהן...", אבל בדרך כלל התיאורים סבירים. כמה קטעים לדוגמא: - תיאור עוזרת הבית לוגארציה: "רק דבר אחד בחיים עשוי היה להעלות חיוך על פניה העגומים של לוגארציה, ולהעיר את עיני הספאניאל שלה: דיון על מיחושיה. רוב בני האדם הם היפוכונדרים חובבים, אולם אצל לוגארציה הפך העניין לעיסוק מקצועי במשרה מלאה...לוגארציה היתה אמנית התיאור: נאנחת, גונחת ומתפתלת בייסורים, היתה נותנת לנו תמונה כה ריאליסטית של סבלותיה, תוך דשדוש בין החדרים, עד שגם אנו התחלנו לחוש בבטננו". - "הווילה הלבנה היתה המקום שבו הגעתי להיכרות קרובה באמת עם גמלי־שלמה...ברכס הגבעה שעליו עמדה הווילה חיו מאות מהם, ורובם היו גדולים מכל אלה שנזדמן לי לראות אי־פעם. יהירים ומלאי בוז הם רבצו על ענפי הזיתים , בין ההדסים ועל עלי המאגנוליה הירוקים והחלקים. בלילה היו נאספים אל הבית, מסתחררים אל אור המנורה בכנפיים ירוקות אשר זימזמו כגלגליה של ספינת קיטור, וצונחים על שולחנות או כסאות, צועדים עליהם בגאווה, ראשם סובב מצד אל צד בחיפוש אחר טרף, והם מסתכלים בנו כמהפנטים בעיניהם העגולות ופרצופיהם חסרי־הסנטר." - בילוי של דארל עם הכלב רוג'ר: "ישבנו מנומנמים במים החמימים, הרדודים, ואני חפרתי בחול סביבי. לפעמים מצאתי חלוק אבן מלוטש, או שבר בקבוק שהים שחקו ומירטו עד שדמה לאבן חן ירקרקת, יפה להדהים. מציאות כאלה הייתי מוסר לרוג'ר, שישב והסתכל בי. והוא, שלא היה בטוח מה בדיוק ציפיתי שיעשה בהן, אך השתדל תמיד שלא לפגוע ברגשותי בשום אופן, נטל אותן בפיו בעדינות. אחר כך, כשסבר שאיני מסתכל, היה מפיל אותן חזרה למים, ונאנח עמוקות." מידע על ג'ראלד דארל: https://cutt.ly/1vR5Au3 הספר מיועד לחובבי טבע, בני אדם, איים יווניים והומור בריטי.”

“משפחתו של הסופר, כשהיה ילד, עברה לגור באי היווני קורפו. שם הם חיים להם בנחת וקמכירים את האנשים ואת האי. ספר כייפי! נהניתי לקרוא אותו, למרות שאין לו עלילה אחת אלא סיפורים שקורים אחד אחרי השני. הסופר כותב טוב, והתיאורים עשירים בפרטים ובתיאורים שמחיים את הסיפור. מומלץ ממש. בניגוד לספרים אחרים של המחבר, הספר הזה לא מתמקד בחיות אלא מספר את כל קורות המשפחה באי היווני, ולכן גם מי שלא מתעניין בחיות בכלל ימצא בו עניין.”

“כשסיימתי את הספר הזה, נפרדתי מידיד חמוד, נפרדתי מהאי קורפו לשם ברחו ג'ראלד דארל בן ה 10 ומשפחתו מהחורף הקר באנגליה. כאוהבת בעלי חיים שמצליחה לא לדרוך על נמלים בקיץ ועל חלזונות בחורף, היה תענוג לקרוא על סיוריו ומעלליו של ג'ראלד בעקבות בעלי חיים מגודל מקרוסקופי בגזעי העצים או בתעלות המים והבריכות הטבעיות שלחוף הים ועד לאלבאטרוס ונחשי המים הגדולים. נחמד היה להכיר את משפחתו החביבה כולל המהומה והעצבים שהוא גרם להם עם שלל בעלי החיים שהוא גידל בחדר מיוחד ושתמיד הסתובבו ברחבי הבית, להכיר את הכלב רוג'ר שתמיד ליווה אותו, וכן את האיכרים ושלל הטיפוסים שהוא פגש. הכל בלשון עבר כי מי שקורא את הביוגרפיה שלו יכול להבין שהם גרו בקורפו 4 שנים ולבסוף חזרו לאנגליה, כי מה לעשות הילד צריך לקבל חינוך כמקובל ולא רק עם המורים הפרטיים שמצאו לו שהיו טיפוסים בפני עצמם. "בחוץ היה האי כולו רצועות וטלאים של שחור וכסף באור הירח. הרחק למטה בברושים החשוכים, היו הינשופים קוראים נחמות זה אל זה....עץ המגנוליה התערפל מעל הבית ענפיו עמוסי פרחים לבנים שנראו כמו מאות השתקפויות זעירות של הירח וניחוחם הכבד המתוק נתלה בעצלתיים על המרפסת". כך בוחר דארל להיפרד מהאי קרוב לסוף הספר. פשוט נפלא”

“מי לא אוהב את נופי איי יוון...האווירה,הים הצלול ועוד של שנות ה-30 ואילך...והנה בא לעולם מיודעינו ג'ראלד דארל ומעלה על הכתב תאורי טבע,אנשים מיוחדים,וחיות שונות שבעקבותיהם הולך ולימים הפך לזואולוג נודע ומפורסם בעולם...תוך כדי מעבר של משפחתו הגרה באנגליה הקרה ופעמיהם לשמש הטובה של אמא יוון - וכך במשך מספר שנים עת הגיעם אחרי האח הגדול שהינו סופר בעצמו לאי קורפו...בו הם משתכנים ובוחרים להם וילות בהשכרה בהתאם לצרכיהם (החליפו ככה 3 וילות לפחות)...עם סיפורי חיים על כל אחד ואחת מבני משפחתו ממראות עיניו והרפתקאותיו שעולים על הכתב ופשוט גורם לך ללכת בעקבותם...ואכן אחרי קריאת הספר נסעתי בעצמי לאי על מנת להתרשם מקרוב וגם לערוך סיור וילות כפי שסיפר לנו דארל...ואיזה נופים ואיזו שלווה...ורק פעמוני מלחמה קטעו את ההנאה הזאת...ושלחו את המשפחה בחזרה לאנגליה הקרה...”