“הספרים הישנים תמיד ריתקו אותי, ולנצח אבכר כריכה מטולאה, מאובקת ומשעממת על פני מבריקה וצבעונית. לא בהכרח בצדק. כך צד את עיני ממדפי הספרייה הכרך הצהבהב הזה, בן הארבעים ושתיים (שנראה הרבה יותר מכפי גילו), על דפיו העבים והפריכים וניחוח הקדומים שהדיף.
"גם רקיקה ליצירת-פלאים נחשבה אם-אך שנים רבות בינות נייר מוכה תולֵעה נדחקה." (~חכם נשכח)
אני יכול להבין מאין בא החכם; הלא אם כבר בימיו רבו ההבלים שראו אור, היום הם כמגיפת שחין שיכולה להדביר גם פנינים אמיתיות – מה לגבי הקובץ הזה?
זהו אוסף של שלוש עשרה נובלות קצרות.
...כשלוש מהן אכן ממריאות. מהיתר, בכללן הסיפור הבן אלף תשבוחות – "נמר חברבורות," אין אחת שאפילו נדמית כמנתרת; ילקוט הדימויים של יעקב שבתאי אינו מן הפלאיים - מאלו מאולצים ונוסחאתיים, מאלו פשוט... סתמיים (הגברים "גרמיים," ו"עציים," והנשים... "רכות," עם פנים "כבדות." ...ולטאות! לטאות בכל מקום). דומה אפוא שרוב הסיפורים נתלים ביוקרת אותם שלושה-ארבעה והשאר בחזקת קטעי קישור ממוחזרים.
כמספר בגוף שלישי, שבתאי אוהב לנקוט עמדה של ילד עלום לתיאור עולמו, דודו, סבו, סבתו וגו', שזה נהדר – הזדמנות לכתוב מתוך נקודת מבט מלאת פליאה ומוקסמת שבו זמנית בזָה לכל (הילד נחות לכאורה אך מצד שני אצילי ומלכותי יותר – שהרי לא הוציא לעצמו שם עדיין, אך גם לא נכשל בדבר...), אך נדמה ששבתאי מצליח לגרום גם לילד להשמע כקשיש מפוהק (אליבא דוויקיפדיה, שבתאי הוא "נטורליסט;" נראה שהוכתר בתואר זה דרך חירות, כי הספר חף גם מקצת הדקדקנות וחדות העין של זוֹלה, למשל. מאידך, הלקוני והבנאלי מונצחים בו בעיקשות ראויה להערצה של איש להג הנאמן לייעודו). ברגעים אחרים, בפרט כשהוא דובר בגוף ראשון, תהדהד הפרוזה הנוראית של יהודה עמיחי, אך לשבחו של שבתאי ייאמר כי שלו גרועה פחות - פחות גסה ומסריחה מחשיבות עצמית.
הקובץ מדורג בשלושה כוכבים; כאמור, סיפורים בודדים נוסקים מעלה – תל אביב של שלהי המנדט ושנותיה הראשונות של המדינה מועלת באוב לשעה - אחרים מושכים מטה. גרועים מהם - הרוב, נבלעים בתהום הממוצע. לסיכום, קראו באוטובוס, או בזמן הסעודה במקום עיתון, יחד עם כמות הגונה של מלח, אך אנא, אל תכניסו אותו למיטה – שמא תתעוררו עם בחילה שראשיתה הקאה ואחריתה סרט תעודה.
...והחכם - צדק? ובכן, תמיד עדיף להתקל במוח'טה יבשה מאשר בטרייה. אם אין ברירה. אבל יש. יש ספרות מקור טובה. (אני אכתוב עליה פעם הבאה.)”
