לא יכולתי לעמוד בפני השם. מי שמגדל חתולים יודע, כמובן, שהם פילוסופים. הם משקיפים על החיים ממרומי המדף בו הם נמצאים, מתבוננים בבוז מסויים על מי שקרויים בעליהם שאותם הם מאלפים לאט לאט להתנהגות נאותה, כלומר - הקפדה על זמני הארוחות, ליטופים כשלאדון מתחשק, אי נוחות, או הפרעת השיגרה הרצוייה אינה נסבלת. בהתקיים התנאים האלה, יאיר הפילוסוף החתולי הרגוע את פניו לנתיניו. אם לא - הם ייענשו בחומרה.

החתול המ

ויואן דנון (1747-1825) היה איש אמנות וספר, תחריטן מקצועי, ידידו הטוב של הצייר ז'אק-לואי דויד (שציורו מופיע על הכריכה). דנון התחבר עם נפוליאון בשלב מוקדם וליווה אותו במסעותיו הצבאיים. דנון ליקט ובזז אוצרות אמנות וספרות יקרי ערך מהארצות הכבושות, וערך מסעות אספנות ברחבי אירופה לטובת המוזיאונים של צרפת ועושרם האומנותי. בזכות פועלו המסור, נוסד מוזיאון הלובר.

"ללא מחר" נחשבת ליצירת המופת של ויואן דנו

מסע סביב חדרי / גזביה דה מסטר
מצרפתית: <mark>ראובן מירן</mark>
אחרית דבר: משה רון
הוצאת נהר ספרים 2007
138 עמ'.

גזביה דה מסטר (1763-1852) כתב את הספר בטורינו ב-1794. הוא היה איש צבא במקצועו, בנו של רוזן, נצר למשפחת אצולה, יליד סבויה שהשתייכה אז לממלכת סרדיניה.
יצירה זו נולדה כתוצאה מעבירת משמעת של דה מסטר, קצין צעיר שלקח חלק בדו-קרב עם קצין אחר, ונידון לארבעים ושניים ימי מעצר בית. בספר ישנם 42 פרקים, א

***אזהרת ספוילרים *****

4 מסות משעשעות למדיי שמנסות על דרך ההקצנה והסאטירה להעביר מסר :
1. הסכנה הנוראה שבקריאה - השכלה מאד חשובה חייבים ללמד את כולם לקרוא.
2.דיאלוג בין תרנגול מסורס ותרנגולת מעוקרת - בשבחי הצמחונות , נגד התאכזרות לבע"ח.
3.הודעה לכל בני אומות המזרח -אזהרה לאומות העולם נגד כת מסוכנת : נצרות קתולית.
4.ממנון או התבונה האנושית- לעג לפילוסופים שמוותרים על תשוקות אנושיות בדרך

ונוס מאיל / פרוספר מרימה
הוצאת נהר ספרים
מצרפתית: <mark>ראובן מירן</mark>
אחרית דבר: משה רון
80 עמ'.


פרוספר מרימה (1803-1870) נולד בפריז, היה ידידו של הסופר הגדול סטנדאל, ובימי חייו ביקר בארצות רבות באירופה וניהל פרשיות אהבים עם לא מעט נשים. מרימה היה פעיל בסנאט ובחיים הפוליטיים בצרפת, וכיהן כמפקח הכללי על המונומנטים ההיסטוריים והעתיקות. במסגרת תפקידו זה ביקר בעיירה איל, הנושקת לפירנאים המזרחיים באנדו

החיבור הזה פורסם לראשונה ב 1829 על ידי "רווק צעיר", וההצלחתו שיכנעה את בלזק לחתום עליו בשמו. חשבתי קצת על הסיפור הזה. מה גרם לבלזק לחתום על חיבורו זה בשם בדוי? הוא נהג לחתום על סיפורי הרפתקאות קצת מפוקפקים בשם בדוי, אבל החיבור הזה (קשה לקרוא לו "ספר" - 129 עמודים בפונט ענק, כמעט יותר רווחים מכיתוב...) אינו סיפור הרפתקאות מפוקפק, שנכתב כדי להתפרנס. אין לי אלא להניח שבלזק קצת התבייש בו, מסיבה כלשהי.

הרבה נאמר אודות ספרי הקומיקס. ישנם דברים נעימים יותר ונעימים פחות. בין היתר, נוצרה סביב הז'אנר הזה טענה שטוענת שספרי קומיקס הם בשביל ילדים, שתמונות זה משהו שרק ילדים יכולים להינות ממנו ושהקומיקס נחשב כ'ספרות זולה'.
ובצדק. כל הסופרים שלומפרים האלו וגיבורי העל זה באמת מתאים יותר לילדים מאשר למבוגרים. תודו. ולכן אני משער שככה זה הגיע לידי מצב שהקומיקס קיבל סטיגמה לא נעימה משלו. שתתאים רק לו.
אז זהו

נהדר. פשוט נהדר.

הסיפור הראשון עוסק במוכר ירקות קשה יום שמחכה ברחוב עם העגלה שלו לקבלת תשלום. שוטר מגיע ואומר לו להזיז את העגלה, ובסוף, בייאוש, קרנקביל נאנח על הבלאגן הזה. השוטר חושב שהוא שמע את קרקנביל מקלל אותו ועוצר אותו. יש עד ראייה אחד שאומר שקרנקביל לא קילל את השוטר, בכל זאת זה מגיע לבית משפט, ואת ההמשך אשאיר לכם לקרוא בספר..
סיפור קפקאי למהדרין עשורים לפני היצירות הגדולות של קפקא, עם קט

ספר פסימי או שאפשר גם להגיד (תלוי מאיזה זווית מסתכלים על כך)- שרואה נוכחה את המציאות העגומה - מציאותי.
הסופר מחליט להתאבד.
ולפני זה מחליט לכתוב ולהשאיר ספר על התאבדותו.
מחשבות, הגיגים, על החיים ועל המוות.
להיות או לא להיות זאת השאלה,
והוא בחר שלא.
טוב.
https://www.youtube.com/watch?v=niMNRW1iZEg&list=RDniMNRW1iZEg&start_radio=1