ביקורת ספרותית על פרספוליס - סיפורה של ילדות - פרספוליס #1 מאת מרג'אן סטראפי
ספר מעולה

---

הרבה נאמר אודות ספרי הקומיקס. ישנם דברים נעימים יותר ונעימים פחות. בין היתר, נוצרה סביב הז'אנר הזה טענה שטוענת שספרי קומיקס הם בשביל ילדים, שתמונות זה משהו שרק ילדים יכולים להינות ממנו ושהקומיקס נחשב כ'ספרות זולה'.
ובצדק. כל הסופרים שלומפרים האלו וגיבורי העל זה באמת מתאים יותר לילדים מאשר למבוגרים. תודו. ולכן אני משער שככה זה הגיע לידי מצב שהקומיקס קיבל סטיגמה לא נעימה משלו. שתתאים רק לו.
אז זהו שלא. לא כולם כאלו. אם תסתכלו סביב ותתחילו קצת לחשוב מחוץ לקופסא, תגלו שיש ספרי קומיקס בוגרים, כאלו שכן יכולים להתאים לילדים ולבני נוער אך נחשבים לספרות טובה ומושקעת לא פחות מספרות רגילה ולא מאוירת. לדבר הזה יש שם: 'פרוזה מאוירת'. ואני דווקא חושב שהשם הזה מתאים יופי לספרי הקומיקס החריגים.
פרספוליס הוא אחד מבין ספרי הקומיקס האלו.
ועדיין, יש אנשים שאיכשהו כל העניין הזה עם קומיקס וילדים נשאר תקוע להם עמוק עמוק בראש והם לא מסוגלים להפסיק לחשוב ככה. עובדה שכשחזרתי מהספריה ואמא שלי שאלה אותי איזה ספרים לקחתי, אמרתי לה שלקחתי קומיקס. אמרתי את זה בשמחה מפני שזה נראה לי מרענן לקרוא מדי פעם כאלו ספרים, גם קצת שונה ומיוחד. אבל נראה שלאמי אין אותו קו מחשבה כמו שלי ולכן, למרבה ההפתעה, היא החמיצה פנים. לקח לי ולאחותי שעה שלמה (שעה שלמה!) לשכנע אותה שהספר הזה הוא לא מה שהיא חושבת שזה.
באמת. סיפור אמיתי. דוגמא מוצלחת למה שהדגמתי לפני.

שם רע יצא גם לאיראן. אומרים עליה שכולם שם מחבלים, שכולם שם שונאים יהודים (ובמיוחד את ישראל) שהחיים שם לא משהו ושמתייחסים לנשים כמו זונות (סליחה מראש על הגסות) ושהם צריכות לשמור על הצניעות, להסתובב עם רעלה ושלגברים יש את הזכות המלאה לקבל את ההחלטות בבית (ולא רק) ושהם יכולים פחות להצטנע ובלה בלה בלה...
ובצדק. זה באמת מה שקורה שם. או ליתר דיוק: רק הדברים שאיראן רוצה שנדע. ובאמת, היא הצליחה בזה. עכשיו כולם חושבים שפרסים הם מלוכלכים וקמצנים ואף אחד שם לא מתקלח או מסתובב עם חיוך על הפנים או אודם על השפתיים...
אבל- מה שאיראן רוצה להסתיר, זה את החצי השני. החצי היפה יותר, האופטימי יותר, חצי הכוס המלאה. שכן יש שם אנשים שמחים, שהם כן יכולים לנסוע לחו"ל ולצאת מהמדינה לזמן קצר, שכן יש שם מסיבות וחגיגות ושיש גם אנשים שמתנגדים לשלטון וכן רוצים להסתובב בבגדים מודרניים יותר ושהדבר האחרון שהם חושבים עליו זה להרוג אותנו, כי טכנית עירק יותר קרובה (וגם השלטונות האיראניים) אבל אפילו אם לא היתה מלחמה, אני חושב שהאיראנים לא היו חושבים בכלל על אפשרות לשנוא אותנו. כי ברצינות, מה כבר עשינו להם?

הספר 'פרספוליס' של סטראפי מרג'אן נותן לנו הוכחה ניצחת שיש ספרי קומיקס טובים ושאיראן היא לא מה שחושבים עליה.

הרומן הזה הוא בעצם רומן אוטוביוגרפי. כלומר, סטרפי מרג'אן מספרת בו על החיים שלה כילידת איראן, בצורה קצת שונה ומרעננת: בקומיקס.
בדיוקן אקזוטי ומרתק היא טווה על דף נייר את חייה הפעלתניים ומלאי התהפוכות. מפני שהיא מספרת על ילדותה, אז הסיפור יראה לכם אולי מעט תמים- אך אל תטעו! לדעתי זה דווקא מה שהופך את הספר הזה למרגש כל כך. בסיפורה היא מתייחסת בעיקר להוריה, לסבתה, לקרוביה, להרוגי המלחמה ולשכניה, היא גם מספרת המון על השלטונות הנוקשים ואל הדיקטטורה שגורלו של אדם המעז להתנגד אליה, הוא גזר דין מוות, ושאפילו שהיא בסך הכל ילדה קטנה שבקושי מבינה, היא צריכה ללבוש רעלה ולהתנהג בצניעות.
במשך הסיפור אנו מתוודעים רבות גם אל אופיה המרדני של מרג'אן ועל הנסיונות הנועזים, האמיצים, הנואשים ווהכמעט חסרי כל סיכוי (לפחות לדעת הסובבים אותה) לחולל מהפיכה.

נהנתי מאוד מהספר ולדעתי העובדה שהוא מאויר, רק מטיבה עימו. ולמרות שהיו רגעים לא מעטים שהיה לי חיוך על הפנים ושצחקתי בקול, היו גם רגעים שבהם בכיתי לא מעט ושהתרגשתי הרבה מאוד מהאומץ והכנות והיצירתיות שסטרפי מרג'אן מפגינה בעוז רוח.
ולדעתי השילוב בין הצחוק והבכי, הקלילות והרגש- רק הפכו את הספר לטוב יותר ולתת לו אווירה אמיתית אך גם אופטימית.
בנוסף, גם למדתי רבות על החיים המדויקים יותר באיראן. יותר משלמדתי במשך כל החיים שלי מכל מני ספרים אחרים בנושא. אני לא חושב שזה בגלל הקומיקס שלכאורה הרבה טוענים שבגלל שהוא קליל ושיש בו ציורים, אז זה נכנס יותר טוב לראש. לא, זה לא בגלל זה. זה בגלל הסופרת. הסופרת שמציגה בכנות ובפתיחות את סיפור חייה. בכזה כישרון. ובכזו אמת.
אני מוחא לה כפיים, באמת.

אז למי שבל זאת עדיין לא השתכנע ולמי שעדיין יש לו דיעות קדומות לגבי הקומיקס והספרות המאוירת (או על איראן) אז הוא מוזמן לקרוא את הספר 'פלא' מאת ר"ג פלאסיו ושאם הוא יאהב אותו, אז אין מצב שבעולם שהוא גם לא יאהב את 'פרספוליס' מאת סטרפי מרג'אן.
פשוט ספרות טובה. הלוואי עליי שכל ספר יהיה כזה.

נ.ב- קראתי גם את פרספוליס 2. אין מילים. כל כך שונה מפרספוליס 1 אך עדיין פשוט מעולה. מומלץ מאוד. אולי אפילו אכתוב גם ביקורת עליו בימים האחרונים.
אולי.
בינתיים אני אסתפק בביקורת הזו ואני חושב שהמסר שהעברתי, היה מובן וברור ושאין עוד כל צורך לחזור על דבריי בשנית.

שלום שלום ונתראה למפגש.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על פרספוליס - סיפורה של ילדות - פרספוליס #1