ביקורת ספרותית על ונוס מאִיל מאת פרוספר מרימה
ספר טוב

---

ונוס מאיל / פרוספר מרימה
הוצאת נהר ספרים
מצרפתית: ראובן מירן
אחרית דבר: משה רון
80 עמ'.


פרוספר מרימה (1803-1870) נולד בפריז, היה ידידו של הסופר הגדול סטנדאל, ובימי חייו ביקר בארצות רבות באירופה וניהל פרשיות אהבים עם לא מעט נשים. מרימה היה פעיל בסנאט ובחיים הפוליטיים בצרפת, וכיהן כמפקח הכללי על המונומנטים ההיסטוריים והעתיקות. במסגרת תפקידו זה ביקר בעיירה איל, הנושקת לפירנאים המזרחיים באנדורה ובספרד. בזכות ביקורו זה זכה עולם הספרות בנובלה הפנטסטית, ונוס מאיל.


המספר בנובלה זו, ארכיאולוג פריזאי, הנו ככל הנראה בן דמותו של מרימה עצמו. הוא מגיע בלוויית מורה דרך לעיירה איל, עקב המלצה שקיבל מידיד לבקר אצל האדון דה פֵרֵאורַאד, חובב עתיקות אמיד מאוד וטוב לב. רצה המקרה, והמספר מגיע לביקור בעת ההכנות לחתונת בנו של פראוראד לעלמה יפהפייה מפּוּאיגַריג, לה הורישה דודתה הון גדול.


המספר זוכה להכנסת אורחים מופלגת באדיבותה אצל בני משפחת פראוראד. בין היתר, מציג בפניו אדון הבית את פסל האלילה, עליו סיפר לו מורה הדרך, שהוא מצא בחפירות בחצר ביתו. מדובר בפסל רומי עתיק של האלה ונוס, כבד, גדול ועשוי מברונזה, ועליו חרוטות שתי כתובות; האחת בבסיס הפסל, השנייה על זרועה של הוֶנוס. בין המספר הפריזאי לבין האדון פראוראד הכפרי מתפתח שיח מלומד על פרשנויות שונות של כתובות אלו, כאשר את רובן המוחץ של הצעותיו של מארחו, פוסל המספר העירוני בגיחוך בינו לבין עצמו.


אחד המאפיינים הבולטים של הפסל הוא הבעת פניה של ונוס, עליה כותב המחבר כך:
"לא היה זה כלל אותו יופי שלֵו וכבד-סבר של הפַסַלים היווניים, אשר... העניקו מראה של קפאון נשגב לכל תווי הפנים. כאן, בניגוד לכך, חזיתי למרבה הפתעתי בכוונה המודגשת של האמן להביע את זדון הלב המגיע עד כדי רשעות. .... הבעות בוז, אירוניה ואכזריות באו לידי ביטוי בפנים היפים הללו..... (והמספר מעיד על) תחושה מעיקה על שיופי כה נהדר דר בכפיפה אחת עם העדר כל רגישות" (עמ' 24).


כעבור יומיים משתתף המספר בחתונת הבן, אלפונס, לעלמה דה פואיגריג. היכרותו של המספר עם אלפונס היא אמנם קצרה, אך הוא מתאר את דמותו של גבר צעיר זה בקווים מאוד לא מחמיאים. אלפונס נישא מטעמים חמדניים וחפים מכל רגש רומנטי. הוא מתעניין בעיקר בעניינים חומריים ובמשחק הטניס. וחשוב מכל זאת: הוא מעניק לכלתו טבעת שקיבל בעברו ההולל ממאהבת פריזאית, לאחר ששכח את הטבעת המקורית על אצבעה של ונוס תוך כדי משחק טניס עם יריבים ספרדיים, שעה קלה לפני טקס הכלולות.

את דמותה של הכלה, בניגוד לכך, משרטט המספר בהערצה; נערה יפה וענוגה, טבעית ואמתית, מקרינה טוב מהול בקורטוב זדוניות, ובכך משווה אותה המספר לפסל האלילה הניצב מחוץ לאחוזה.


נקודת התפנית עם הטבעת מובילה להתפתחויות קריטיות בעלילה, אשר הופכת מסיפור תמים כביכול, על משפחה כפרית ופסל עתיק מסקרן וחתונה אינטרסנטית, לסיפור בעל משמעויות פנטסיות, אירועים מותחים ותמוהים, מוזרויות טרגיות, טירוף ומסתורין.


משה רון, באחרית הדבר המרתקת, חוקר את הטקסט בקריאה מעניינת של הפן העל-טבעי, ושופך אור רב על הקשרים הבינאישיים, על מניעי הדמויות, על ההקשר הביוגרפי של מרימה ועוד. רון מרחיב במיוחד בנושא הטענה המחקרית, לפיה הספרות הפנטסטית מעמידה את הקורא בפני התלבטות בין הסברים נאורים ורציונליים להתרחשויות בלתי פתורות, לבין הסברים "נבערים" בעלי אופי פנטסטי מובהק. הוא מצטט את מרימה עצמו שכתב בזמנו, כי במהלך קריאה בטקסט מסוג זה, המעבר בין המוזר אך האפשרי והממשי, לבין הפנטסטי והמופלא, מתרחש בלי שירגיש בכך כלל הקורא (עמ' 68).


לספר מצורפת, כמנהגו בקודש של המו"ל, ביוגרפיה מתומצתת של המחבר.


שורה תחתונה: הנאה צרופה; זוהי נובלה קסומה, מעניינת, מתובלת באירוניה רבה, משמעויות פסיכולוגיות ואנקדוטות אנושיות, הן משעשעות והן מלודרמטיות.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על ונוס מאִיל