“כעשרים שנה וקצת עוברים על האחות מאננא והרופא לין קונג. הזמן הוא התחלת מהפכת התרבות בסין ועד לאחר התחלת הנורמליזציה שלאחר מהפכת התרבות. מאננא ולין עובדים יחד בבית החולים שבעיר. היא רווקה והוא נשוי לשויו', הגרה בכפר ונבחרה לאשתו כדי שתטפל בהוריו המזדקנים. היא אכן נאמנה להוריו, רגליה קשורות עשרות שנים אחרי שהמנהג הזה כבר לא קיים בסין, וזאת כדי למצוא חן בעיני בעלה, המצוי בעיקר בעיר, לא אוהב אותה ולא”

“# הוא היה ברשימה שלי מאז הביקורת של סוריקטה, ב 2017 (תודה רבה!). במסגרת חיפושי אחרי משהו לקרוא שירחיק אותי מהמיאוס של החיים הנוכחיים, כאשר בכל רגע מישהו עובר איזה גבול ככה, כי אפשר, נואשתי מהסיכוי לפגוש בו במקרה והחלטתי להשיג אותו. אני מאשימה את המציאוּת הנוכחית בזמן הרב שלקח לי – כמעט פרק שלם – להתחבר לספר. כמעט שכחתי את התענוג בשקיעה בספר שנכתב רק כדי להָנות את הקורא. כל הזמן חיפשתי ללא הצלחה”

“יש לי אוסף של ספרים כאלה שאני שומרת ליתר בטחון. את כולם אני רוצה לקרוא, הם נמצאים אצלי בבית, אבל רק אחת ללא מעט זמן אני מרשה לעצמי לקרוא אחד מהם. אם היתה לי יכולת שליטה אז בטח היה לי גם אוסף סיגריות כזה ואוסף גרעיני אבטיח ואולי עוד כמה אוספים, אבל איכשהו זה עובד אצלי רק עם ספרים. זה לא שאני קוראת מהם רק אחרי שורה של מפלות. זה בהחלט יכול לבוא גם בעקבות ספרים מצויינים. מה שמייחד את האוסף הזה זה ש”

“הספר עוסק בחייו של שו' סאן־גואן ומשפחתו החיים בעוני, כאשר הוא מוכר דם מדי פעם כדי לפתור בעיות כלכליות שעומדות על הפרק. האנשים המתוארים בספר הם בני מעמד נמוך של כפריים ופועלים, החיים בדוחק ומרבים להשתמש בשפה גסה, בקללות ואף באלימות פיזית. ייתכן שהם מייצגים אנשים טיפוסים בסין הכפרית, אך לעתים דווקא נראו לי כמו טיפוסים נאפוליטאניים, כגון שו' יו'־לאן, אשתו של שו' סאן־גואן, שבכל קונפליקט עם בעלה היתה י”

“כעשרים שנה וקצת עוברים על האחות מאננא והרופא לין קונג. הזמן הוא התחלת מהפכת התרבות בסין ועד לאחר התחלת הנורמליזציה שלאחר מהפכת התרבות. מאננא ולין עובדים יחד בבית החולים שבעיר. היא רווקה והוא נשוי לשויו', הגרה בכפר ונבחרה לאשתו כדי שתטפל בהוריו המזדקנים. היא אכן נאמנה להוריו, רגליה קשורות עשרות שנים אחרי שהמנהג הזה כבר לא קיים בסין, וזאת כדי למצוא חן בעיני בעלה, המצוי בעיקר בעיר, לא אוהב אותה ולא”

“# הוא היה ברשימה שלי מאז הביקורת של סוריקטה, ב 2017 (תודה רבה!). במסגרת חיפושי אחרי משהו לקרוא שירחיק אותי מהמיאוס של החיים הנוכחיים, כאשר בכל רגע מישהו עובר איזה גבול ככה, כי אפשר, נואשתי מהסיכוי לפגוש בו במקרה והחלטתי להשיג אותו. אני מאשימה את המציאוּת הנוכחית בזמן הרב שלקח לי – כמעט פרק שלם – להתחבר לספר. כמעט שכחתי את התענוג בשקיעה בספר שנכתב רק כדי להָנות את הקורא. כל הזמן חיפשתי ללא הצלחה”

“יש לי אוסף של ספרים כאלה שאני שומרת ליתר בטחון. את כולם אני רוצה לקרוא, הם נמצאים אצלי בבית, אבל רק אחת ללא מעט זמן אני מרשה לעצמי לקרוא אחד מהם. אם היתה לי יכולת שליטה אז בטח היה לי גם אוסף סיגריות כזה ואוסף גרעיני אבטיח ואולי עוד כמה אוספים, אבל איכשהו זה עובד אצלי רק עם ספרים. זה לא שאני קוראת מהם רק אחרי שורה של מפלות. זה בהחלט יכול לבוא גם בעקבות ספרים מצויינים. מה שמייחד את האוסף הזה זה ש”

“הספר עוסק בחייו של שו' סאן־גואן ומשפחתו החיים בעוני, כאשר הוא מוכר דם מדי פעם כדי לפתור בעיות כלכליות שעומדות על הפרק. האנשים המתוארים בספר הם בני מעמד נמוך של כפריים ופועלים, החיים בדוחק ומרבים להשתמש בשפה גסה, בקללות ואף באלימות פיזית. ייתכן שהם מייצגים אנשים טיפוסים בסין הכפרית, אך לעתים דווקא נראו לי כמו טיפוסים נאפוליטאניים, כגון שו' יו'־לאן, אשתו של שו' סאן־גואן, שבכל קונפליקט עם בעלה היתה י”