פרופסור גלנר נולד בשנת 1925 למשפחה יהודית-צ'כית מפראג, הגיע לאנגליה ב-1939 ומזה שנים הוא מתסיס את קהיליית האינטלקטואלים בביקורת נוקבת ורווית הומור על שורה של "פרות קדושות":
הפסיכואנאליזה, פילוסופיית השפה של לודויג ויטגנשטיין ותלמידיו מן האסכולה האנאליטית, המרקסיזם הדוגמטי בכל גילגוליו, השקפותיה של חנה ארדנט, ולאחרונה, גם הפוסטמודרניזם והפונדמנטליזם.
בהכשרתו הפורמלית גלנר הוא אנתרופולוג שקנה לעצמו שם כחוקר של ארצות האסלאם בכלל ושל הברברים בפרט, זאת לבד בעיסוקו בפילוסופיה של המדע, בסוציולוגיה של הדעת, באנתרופולוגיה סובייטית ועוד.
בספר זה, שתורגם כבר לכמה לשונות, מפרש גלנר את הלאומיות באופן מקורי ביותר, ורואה בה תוצאה של שינויים יסודיים בדפוסי חלוקת העבודה בחברה, בעקבות תהליכים שבמהלכם הפכו חברות אגרריות ושבטיות למודרניות ומתועשות.
גלנר מתייחס כאן גם ללאומיות היהודית והישראלית ובפרט לתנועה הקיבוצית והוא אף צירף למהדורה העברית דברי מבוא ופרשנות חדשים.
הספר זכה לשבחים רבים בעולם כולו.
ב-American Histoical Revies נכתב עליו:
"מעת לעת מופיע ספר שמכריח אותנו, בזכות התאוריה המיוחדת שלו, לראות את ההיסטוריה כפי שלא ראינוה לפני כן.
ארנסט גלנר כתב ספר שכזה".