ביקורת ספרותית על משהו רענן מאת פ. ג'. וודהאוס
ספר טוב

---

#
הוא היה ברשימה שלי מאז הביקורת של סוריקטה, ב 2017 (תודה רבה!). במסגרת חיפושי אחרי משהו לקרוא שירחיק אותי מהמיאוס של החיים הנוכחיים, כאשר בכל רגע מישהו עובר איזה גבול ככה, כי אפשר, נואשתי מהסיכוי לפגוש בו במקרה והחלטתי להשיג אותו.
אני מאשימה את המציאוּת הנוכחית בזמן הרב שלקח לי – כמעט פרק שלם – להתחבר לספר. כמעט שכחתי את התענוג בשקיעה בספר שנכתב רק כדי להָנות את הקורא. כל הזמן חיפשתי ללא הצלחה את המציאות, שמסתתרת כרגיל מתחת למיטה ונראית בדיוק כמו המפלצת ההיא, ששכנה שם כשהיינו ילדים. לאט לאט וודהאוס התיר את השרירים הקפוצים, הרפה את הפנים המתוחים, פילס דרכו אל המוח ושידל אותי לחייך, ואפילו לגחך על סיפור שאין בינו לבין העולם בו אנחנו חיים היום שום קשר.

זה ספר שתוכנו די זניח. התוכן משמש בסיס לשנינות הסופר ולהתייחסות למגוחך. לפעמים התוכן מזמן דברים שגורמים לך לשפשף עיניים בתמהון. יש בו קטע, לפנתיאון, המתאר את ההירארכייה של משרתים מסוגים שונים. יותר מעשרה סוגי משרתים ומקומם בהירארכיה האריסטוקרטית, וכל סממני ההתנהגות המצביעים על מעמדם. בספר יש כמה דמויות סטיריאוטיפיות - זה סיפור קומי, מחייב לכתוב סטיריאוטיפ. הלורד הכפרי המקובל, בעל מוח חד-סטרי וזיכרון לקוי. בנו הצעיר – טמבל עם IQ בודד. בהתייחס לחוקי הירושה המוזרים אני ממש מופתעת שבעלי תואר אצולה הולידו יותר מילד אחד, שיירש את התואר. כל האחרים הם רק מטרד להוריהם ולחברה. וודהאוס צוחק פה על תחביבים מוזרים שאנשים בעלי עודף פנאי וחוסר שכל מאמצים לעצמם. הוא גם מלגלג על מקצועו עצמו – אחת הדמויות כותבת לפרנסתה ספרי מתח הזויים לטובת אנשים פחות מפותחים.

כולנו ראינו את דאונטון, שתיארה את החיים באחוזה בתחילת המאה העשרים את האדונים ואת המשרתים. אבל הסידרה הממכרת לאו דווקא דייקה בפרטים ההיסטוריים, וחלק מהסיפורים שלה התאימו יותר לצופיה שנולדו עשורים אחרי ההתרחשויות בה, ולאו דווקא למצב העניינים שהיה נהוג בתקופתה. אין לי מושג מתי נכתב הספר הזה. נראה לי שהעובדה שוודהאוס היה סופר פורה ופופולארי הקשתה על ההוצאה לתארך את שנת הוצאתו לאור של הספר, שמסתבר שהוא הראשון בסידרת הספרים על האחוזה ועל הלורד, שמייצר המון סיפורים מצחיקים. בעברית הוא יצא ב 2008 – הרבה אחרי פטירת הסופר ב 1975.

ספר של כלום ושום דבר, בועות סבון צבעוניות שמתפוצצות ולא משאירות זכר, רק שעשוע. אני כמובן ערה לעובדה שלאנשים שונים יש דברים שונים שמצליחים להוציא אותם להפוגה והתרעננות מהמציאות המדכדכת. עבורי זו הסוגה הכי מתאימה להפוגה רגעית מהויה דולורוזה בה אנחנו כושלים בשנתיים האחרונות כשהסוף אינו נראה באופק.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על משהו רענן