כעשרים שנה וקצת עוברים על האחות מאננא והרופא לין קונג. הזמן הוא התחלת מהפכת התרבות בסין ועד לאחר התחלת הנורמליזציה שלאחר מהפכת התרבות.
מאננא ולין עובדים יחד בבית החולים שבעיר. היא רווקה והוא נשוי לשויו', הגרה בכפר ונבחרה לאשתו כדי שתטפל בהוריו המזדקנים. היא אכן נאמנה להוריו, רגליה קשורות עשרות שנים אחרי שהמנהג הזה כבר לא קיים בסין, וזאת כדי למצוא חן בעיני בעלה, המצוי בעיקר בעיר, לא אוהב אותה ולא

יש לי אוסף של ספרים כאלה שאני שומרת ליתר בטחון. את כולם אני רוצה לקרוא, הם נמצאים אצלי בבית, אבל רק אחת ללא מעט זמן אני מרשה לעצמי לקרוא אחד מהם. אם היתה לי יכולת שליטה אז בטח היה לי גם אוסף סיגריות כזה ואוסף גרעיני אבטיח ואולי עוד כמה אוספים, אבל איכשהו זה עובד אצלי רק עם ספרים.

זה לא שאני קוראת מהם רק אחרי שורה של מפלות. זה בהחלט יכול לבוא גם בעקבות ספרים מצויינים. מה שמייחד את האוסף הזה זה ש

אש מרסון המתגורר בלונדון הוא איש מוזר ביותר. הוא אוהב להתעמל בחוץ ולעשות סדרות של תרגילים פיזיים, ולמחייתו כותב סדרת סיפורי בלשים בעיתון. ג'און ולנטיין גם היא מתגוררת בלונדון, שם היא כותבת טור קבוע לנשים בעיתון. אבל סדרה של אירועים מפתיעים שבכלל לא קשורים אליהם, מגלגלים את שניהם ללכת להחזיר חרפושית יקרת ערך לידיו של מיליונר אמריקאי. החרפושית נמצאת באחוזה של לורד אמסוורת', אציל אנגלי תמהוני. אש ומר

#
הוא היה ברשימה שלי מאז הביקורת של סוריקטה, ב 2017 (תודה רבה!). במסגרת חיפושי אחרי משהו לקרוא שירחיק אותי מהמיאוס של החיים הנוכחיים, כאשר בכל רגע מישהו עובר איזה גבול ככה, כי אפשר, נואשתי מהסיכוי לפגוש בו במקרה והחלטתי להשיג אותו.
אני מאשימה את המציאוּת הנוכחית בזמן הרב שלקח לי – כמעט פרק שלם – להתחבר לספר. כמעט שכחתי את התענוג בשקיעה בספר שנכתב רק כדי להָנות את הקורא. כל הזמן חיפשתי ללא הצלחה

הספר עוסק בחייו של שו' סאן־גואן ומשפחתו החיים בעוני, כאשר הוא מוכר דם מדי פעם כדי לפתור בעיות כלכליות שעומדות על הפרק. האנשים המתוארים בספר הם בני מעמד נמוך של כפריים ופועלים, החיים בדוחק ומרבים להשתמש בשפה גסה, בקללות ואף באלימות פיזית. ייתכן שהם מייצגים אנשים טיפוסים בסין הכפרית, אך לעתים דווקא נראו לי כמו טיפוסים נאפוליטאניים, כגון שו' יו'־לאן, אשתו של שו' סאן־גואן, שבכל קונפליקט עם בעלה היתה י

LES CHOSES הדברים=נאדה/ nada
2006
המספר את סיפורם בשנות ה-60 בפאריס של ז'ארום וסילבי, סטודנטים לפסיכולוגיה, סוקרים מטעם האגודה לבריאות הציבור? , חורשים את צרפת מפריס היקרה – בה תקועים עם דירת 2 חדרים. לבסוף נוסעים לטוניסיה, רק בשביל לחזור לדירת 2 החדרים שלהם, הסוף כמו כל סרט צרפתי מרקסיסטי המתפלסף על החיים
&ספוילר&סוף פתוח&.
נראה שהספר נכתב כמו הציור של הפרות שאכלו את הדשה, ומה שנישאר

肉蒲团 - 李渔

רומן אירוטי סיני. לי יו' (1680-1611), מחברו של הספר חי בתקופה בה התחלפו שושלות סין. שושלת מינג 1368-1644 ושושלת צ'ינג שהייתה הקייסרות האחרונה בסין עד המהפכה הצבאית שהפכה את סין לרפובליקה.
לא יצא לי לקרוא הרבה כתבים מן המזרח הרחוק מתקופות עבר, לפחות לא רומאנים רבים. כן זכור לי לטובה 'צעיף הפשתן' של פו סו לינג (1640-1715), אבל בזאת בערך תם הידע שלי בנושא מלבד כמה סיפורים מאנתולוגיות שו

הייחוד של הספר הוא בשילוב בין הרמה האינטלקטואלית והידע הפילוסופי של האב, אל מול ההכרות המעמיקה עם התרבות\מדע המערבי בשילוב עם זה הבודהיסטי של הבן.

ממליץ על הספר לחובבי הפילוסופיה או החיים חיים פילוסופיים ומעוניינים להבין את עקרונות היסוד הבודהיסטים מתוך נק' מבט פילוסופית (מערבית).
בנוסף, ממליץ על הספר לכל אלו בני תרבות המערב ההולכים הדרך הבודהיסטית ומעוניינים להאיר אותה מזווית נוספת.

כמה

איזה ספר נהדר, שנון ומצחיק. צריך קצת אורך רוח והומור בריטי כדי ליהנות מהספר. כתוב נהדר, עלילה חמודה, משפטים משעשעים. ספר שכולו הנאה וצחוק.