ביקורת ספרותית על היתה כאן פעם משפחה מאת ביל קלג

---

מכמיר לב. אני מבינה מה צמד המילים הזה אומר, ובקריאה של הספר הזה ממש הרגשתי פיזית את הכוונה. הרגשתי כאילו שהמילים יצאו מבין דפי הספר, וצבטו את לבי.

ערב חתונתה של בתה, מאבדת ג'ון את היקרים לה מכל. אסון שקורה גורם למותם של לולי, בתה של ג'ון, ארוסה של בתה, האקס של ג'ון, ולוק, חברה לחיים של ג'ון.
על פניו ולמקרא השורה מעל ניתן לשער שיש פה את כל המרכיבים לרומן רגשני וסוחט דמעות. אז זהו, בכלל לא.

בשפה בהירה, עדינה, ומתובלת במינון המאוד מדויק של רגש מגיש לנו ביל קלג ספר ביכורים נפלא שלא נסחף לרגשנות יתר, ויותר מכל מעורר בקורא את תחושת ההחמצה. על חיים שנגדעו, על התחלות שנשארו רק בראשיתן, על אנרגיות מיותרות שאנשים מוציאים, על כך שהחיים כל כך קצרים ושבריריים.

הסיפור מסופר כל פעם מפי דמות אחרת שקשורה לאחת הדמויות שנספו, ובסופו של דבר כולן קשורות אחת לשנייה, והסיפור נע במעין מעגל, אבל כל הדמויות משיקות אחת לשניה, כשג'ון משמשת כציר המרכזי המחבר בין כולן.

כתיבה שמעוררת טעם לעוד, ספר נוגע ללב.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על היתה כאן פעם משפחה