ביקורת ספרותית על היתה כאן פעם משפחה מאת ביל קלג
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 בדצמבר, 2016
ע"י מסמר עקרב


בימים אישיים קשים אני אוהב לקרוא סיפורים עצובים. על פניו, הדבר נראה כהתבוססות בעגמומיות שאוחזת בי, ואולי אפילו כביטוי לאי אלו רחמים עצמיים מאוסים. למעשה, ובאופן פרדוקסלי משהו, אני שואב עידוד מהסיפורים הקשים. חשבת שחייך למודי סבל, מסמר עקום וחלוד? סבור היית שהפטיש האכזרי הזה שקרוי חיים מכה בך ללא רחם? הנה, צפה בסבלם של אחרים ולמד יגון ושברון לב מהו. תבין ותפנים כי חייך הם גן עדן לעומת חייהן של הדמויות בספרים, שהטרגדיות האנושיות שמבצבצות להן מבין העמודים כופות עליהן מציאות חיים קשה ואכזרית במיוחד. אצלי באופן אישי זה עובד, ובגדול. הפרופורציה מתקבלת, הקתרזיס מושג והסיפורים האישיים הקשים מצליחים דווקא לחזק אותי ולעודדני בכל הנוגע למציאות הפרטית שלי.

הספר מביא את סיפורה של ג'ון, שערב חתונתה של בתה מאבדת את כל יקיריה עקב שריפה שפרצה בשל דליפת גז. בתה, חתנה המיועד, החבר שלה ובעלה לשעבר – כולם נספו באסון. ג'ון עצמה, חיה-מתה מהלכת, שקועה בייסורי האבל והשכול, עוזבת את העיירה הקטנה שבה היא התגוררה כל חייה, ובוחרת לחיות חיים נטולי חיים במוטל על שפת האוקיינוס השקט.
באמצעות סיפורה, הרומן עוסק בצורה מעניינת, נוגעת ומרגשת בנושאים רבים: כוחן של ההחלטות שאנו מקבלים בחיינו, המשמעות של שגיאות ושל טעויות אנוש שאנו מבצעים והשלכותיהן על חיינו ועל חיי קרובינו, יחסי הגומלין בין החלטותינו לבין השרירותיות שבה לעתים קרובות קורים לנו דברים רעים בחיים, כוחן ההרסני של שמועות – בעיקר בקהילה קטנה כמו בעיירה שבה מתרחשת העלילה ושבה כולם מכירים את כולם, התמכרות לסמים, נישואים חד מיניים, נישואים בין אישה לבנה לגבר שחור ומרקמם העדין והמשתנה של יחסים בין אנשים.

הספר בנוי מפרקים קצרים שמובאים מנקודות מבט של דמויות שונות, לעתים בגוף ראשון ולעתים בגוף שלישי. מצא חן בעיניי הפער המשתקף בין נקודות המבט האישיות והשונות לאותו אירוע או לאותה סיטואציה. אבל הדמויות הרבות משקפות לדעתי גם את החיסרון הבולט של הרומן: התפזרותו על פני כיוונים רבים מדי. נוכל למצוא בו דמויות ממשפחתה של ג'ון וממשפחתו של חברה המנוח, דמויות מהעיירה שבה היא גרה כל חייה ודמויות הלקוחות מפרק חייה החדש, לאחר האסון, בו היא מתגוררת במוטל מרוחק. הייתי מעדיף לשמוע יותר קולות משפחתיים, למשל, מאשר את קולו של בעל הקייטרינג שהתבקש להכין אוכל לחתונה ולא קיבל את כספו...

אגב, אהבתי מאוד את שם הספר. הוא נוגה ונוגע ומיטב לשקף את רוח הספר. חשבתי גם שהוא מקורי מאוד, עד שבצירוף מקרים משעשע (אח, מת על צירופי המקרים האלה) התגלגל לידיי בספרייה הספר הזה:
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=38090

הגעתי אל הספר הזה, כמו רבים וטובים אחרים, בזכות המלצתה של יעל הר, ואני מודה לה מקרב לב.
44 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית (לפני שנה ו-6 חודשים)
ותודה גם לך . שבת נעימה .
מסמר עקרב (לפני שנה ו-6 חודשים)
אירית, תודה רבה. מזדהה עם כל מילה שכתבת, וכל כך יפה ניסחת את הדברים.
אירית (לפני שנה ו-6 חודשים)
מסמר עקרב - יפה כתבת.
הספרים הם סוג של בריחה- נכון, הם סוג של הרחבת העצמי שלנו- נכון, הם סוג של מורי דרך, קווי נוף, תרבות ומנעד רגשי. הם חבריו לחיים של הקורא, והם המצפן שלו גם כשזה כתוב הפוך על הפוך. הם מתחברים לעולם הרגשי הפנימי והחוויתי שלנו ולדידי הם סוג של שלייה רחמית שניתן לינוק ממנה ולחסות בה ובהחלט למצוא בה גם נחמה בעתות מצוקה. ואין ספק שיש בהם פן מאזן .
מסמר עקרב (לפני שנה ו-6 חודשים)
live יקרה, תודותיי. אילו הנחמה שבצרת הרבים לא הייתה עוזרת לי, סביר להניח שהייתי שולף את נשק יום הדין (חפיסת פרלינים בלגיים...).
רחלי (live) (לפני שנה ו-6 חודשים)
ביקורת יפה מסמר, למרות שאני באופן אישי לא מסכימה עם צרת רבים נחמת יחיד, אבל כל אחד.....
מסמר עקרב (לפני שנה ו-7 חודשים)
בלו-בלו, תודה רבה.
אצלי בימים כתיקונם זה היה מלחיץ, אבל בימים קשים זה ממש מעודד.
בלו-בלו (לפני שנה ו-7 חודשים)
ביקורת נהדרת. אני מתלבטת כשאני בימים קשים בין להתפלש בסיפורים גרועים יותר, או שזה רק מלחיץ אותי שיכול להיות גרוע יותר.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-7 חודשים)
דרור, תודה רבה!
דרור (לפני שנה ו-7 חודשים)
ביקורת נהדרת.
yaelhar (לפני שנה ו-7 חודשים)
איזה יופי שאהבת! ותודה על הקרדיט.
בימים אישיים קשים אני חוזרת לספרים שקראתי ואהבתי בעבר. יש לי כמה שנמצאים בכספת, בדיוק למטרה הזו...
מסמר עקרב (לפני שנה ו-7 חודשים)
אלון, כשכתבתי "מכות סטנדרטיות", התכוונתי לקשיים קטנים ויום יומיים שהם נחלת כולנו. למשל, לחלות באיזו שפעת קשה או, להבדיל, לעמוד בתור בדואר במשך שעה, ואז לגלות שכדי לשלוח את המכתב שלי בדואר רשום הייתי צריך לעמוד בכלל בתור אחר... ואתה כל כך צודק, אף אחד לא יודע איזו מכה תונחת עליו וחלילה תפיל אותו ואיזו תהיה ״מכה קלה בכנף״. אסונות מעין זה שמתואר בספר (מותם של ארבעה בני משפחה כתוצאה משריפה שפרצה על רקע דליפת גז) קורים לצערנו גם במציאות, ואף אחד לא חסין מפניהם.
דני, המון תודות. אכן, התעודדתי קמעה.
קצר ולעניין, שעשעת...
חני יקירה, ריגשת אותי מאוד. תודותיי!
חני (לפני שנה ו-7 חודשים)
דן אם אנחנו רוצים לעודד ולהתעודד אנחנו חייבים לשמור על החיוך הפנימי שלנו.זה שגורם לנו להיות מאושרים.
וקראתי איזה מאמר לאחרונה נדמה לי שבמגזין האיכותי
" אפוק טיים" שאם אנחנו טומנים מחשבה לפני כל פעולה שאנחנו עושים.המחשבה שטמנו תשפיע על הפעולה.הסקירה נפלאה ואתה חבר ואדם נפלא אני בטוחה שתוכל לטמון כמה מחשבות של שמש בתוך עננים אפורים.

קצר ולעניין (לפני שנה ו-7 חודשים)
"בוחרת לחיות חיים נטולי חיים"-אהבתי. חבל רק שאין מוות נטול מוות :-)
דני בר (לפני שנה ו-7 חודשים)

מסמר, הביקורת שלך עצמה מדביקה בעצב שלה אבל גם מכניסה קורטוב של אופטימיות בסייפא של דבריך, שהספר דווקא מחזק אותך ומעודד אותך בכל הנוגע למציאות הפרטית שלך.


אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-7 חודשים)
אין ״מכות סטנדרטיות״. אף אחד לא יודע איזו מכה תפיל אותו ואיזו תהיה ״מכה קלה בכנף״.
קצת יומרני לחשוב שאתה יכול לעמוד מול כל מה שהחיים האלה מזמנים לך. לפעמים קשה לי לעמוד אפילו מול היום-יום, מול לקום בבוקר ולהתמודד מול עוד יום רגיל אחד, ולפעמים אני מרגיש שהכול הכול קטן עליי.

לגבי המלצה על ספר מתח... אני אחשוב על משהו.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-7 חודשים)
אלון, אשמח מאוד לקבל המלצה על ספר מתח טוב. ההמלצה המצוינת שלך על ספר הזומבים הוכיחה את עצמה. אגב, את "לבד בתיאטרון המוות" קראתי ואהבתי.
מחשבות, הבעיה מתחילה כאשר החיים מכים בנו מכות שאינן סטנדרטיות, ואז קצת קשה לנגב את הזיעה ולהמשיך הלאה... הנה, גיבורת הספר הזה קיבלה מהחיים לא סתם מכה אלא סנוקרת, שעה שהיא איבדה את בתה, את חתנה המיועד, את החבר שלה ואת בעלה לשעבר. איך אפשר בכלל להשתקם אחרי אירוע כזה?
אפרתי, תודה רבה! וכמה שאת צודקת.
רץ, תודותיי!
רץ (לפני שנה ו-7 חודשים)
החיים כצירוף של טעויות ושגיאות- אהבתי
אפרתי (לפני שנה ו-7 חודשים)
ביקורת מרגשת מאוד. הספרים, בכלל, הם סוג של בריחה.
מחשבות (לפני שנה ו-7 חודשים)
החיים מכים בנו, פחות או יותר, מכות סטנדרטיות. זה אנו שבוחרים לראות בהן מכות גורליות או מכה קלה בכנף. לכן יש אנשים ממורמרים ואנשים המנגבים את הזיעה וממשיכים הלאה. אני מהממשיכים הלאה.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-7 חודשים)
אני באופן אישי מעדיף אסקפיזם של ספרות מתח או משהו דומה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ