ביקורת ספרותית על היתה כאן פעם משפחה מאת ביל קלג
ספר טוב

---

ספר שמספר על אשה שאיבדה את כל משפחתה בשריפה?
מצמרר.
לא בשבילי, ספרים כאלה.

אנחנו קוראים על אירועים כאלה בחדשות, לפעמים.
אני מהמדלגים. עוברת הלאה. מדחיקה. מאוד מדחיקה.
אבל המידע זולג איכשהו, דרך הסדקים. מזדחל לסיוטים.

אני לא יודעת מה באמת יותר מפחיד.
השאלה איך, לעזאזל, נמשיך הלאה, אם... חלילה -
או הידיעה. שבסוף, רוב מוחלט של האנשים ממשיכים הלאה.
עם לב שבור, עם פיסות נשמה שלעולם לא יתאחו.
ובכל זאת ממשיכים, וגם אנחנו כנראה נמשיך, אם... חלילה -

בכל אופן, ההמלצות על הספר התרבו והחלטתי, בניגוד למנהגי, לנסות.

האמת היא, שהחשש שלי היה חשש שוא.
החשש שהספר ישקיע אותי עמוק בתוך ביצת האימה והאבל, יגרום לי לבכות עד כלות הדמעות.
הסופר בחר שלא להתמקד בדמות אחת, הדמות שבורת הלב שאיבדה את כל משפחתה.
הפרקים מביאים לנו נקודות מבט שונות ומזגזגים בין אנשים קשורים יותר ופחות לדרמה המרכזית של הסיפור.

מצד אחד, זו בחירה חכמה.
קודם כל, זו בחירה חכמה עבור סופר ביכורים להתפזר בספרו הראשון בין דמויות שונות ולא לנסות להתמקד בדמות אחת.
המעבר בין הדמויות מאפשר לסופר להפגין את כשרון הכתיבה שלו וליצור עניין וסקרנות, כאשר הקורא עובר מדמות לדמות ומנקודת מבט אחת לאחרת ומנסה לחבר ולהתאים בין הדמויות ונקודות המבט שלהן.
התמקדות בדמות אחת דורשת יותר. יותר צלילה לעומק הפסיכולוגי של הדמות. יותר יצירת עניין דרך הסיפור עצמו ולא דרך חיבור הנקודות.
זו גם בחירה שמראה, לכאורה, את מעגלי הפגיעה הנרחבים שיוצר האסון.
וזו גם בחירה שמאפשרת לסופר ליצור מרחק, להימנע ממניפולציה רגשית, לא להפוך לסוחט דמעות.

מצד שני, זו בחירה קצת פחדנית.
כי ההתרחקות מהאבל ומהדמות הראשית, לכאורה, זו שאיבדה את כל משפחתה, מונעת את האפשרות להישיר מבט אל תוך עומק התהום של האבל והכאב.
כי המעגלים המתרחבים לפעמים רחבים מדי, ולא ממש משכנעים.
כי הספר כל כך לא סוחט דמעות, עד שלפעמים היה קשה להאמין שהוא עוסק בנושא כואב כל כך.
אם אני, שבימים קשים במיוחד בוכה אפילו ב"מעשה בחמישה בלונים", לא הזלתי בו ולו דמעה אחת... זה אומר משהו. ולאו דוקא חיובי.
הצגת מערכות יחסים טעונות (שני זוגות של אם וילד בסיפור לא דיברו זה עם זה במשך תקופה ארוכה), והפענוח שדורשות מערכות היחסים ואירועים נוספים בספר, שגורמים לו להיראות בחלקים מסויימים (קטנטנים, ועדיין) כמעט כמו ספר בלשי, גם הם מרחיקים מהקורא את הטרגדיה וגורמים לו להתרכז בשאלות שהספר מציב לפניו. שאלות שהתשובות אליהן מתגלות לאט לאט מפרק לפרק.

בסך הכל זה ספר טוב, ספר שכתוב היטב, ספר שהצלחתי לקרוא ללא דמעות למרות הנושא הטרגי שלו.
זה גם ספר ביכורים, כך שקל לסלוח לו על פגמים קלים.
אבל מספר שעוסק בנושא כל כך קשה, ציפיתי ליותר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על היתה כאן פעם משפחה