ביקורת ספרותית על חיי פיי מאת יאן מרטל
ספר טוב

---

ב'חיי פיי' נכתב פעמים רבות שהסיפור אותו הוא מגולל יגרום לשומע ולקורא אותו להאמין באלוהים; אחרי סיום הקריאה לי נדמה שההפך הוא הנכון, אלא אם כן הכוונה היתה שהקורא יפנה ביאושו אל האלוהים לאחר שאיבד כל תקווה בבני האדם.
ההתחלה היא מעין הקדמה ארוכה לעלילה האמיתית, ועדיין היא כתובה בייחוד רב ומשהו בה מאד מקסים; הילד ה'יורם' אך המיוחד שמאמין בשלוש דתות בו זמנית ומבלה את תחילת חייו בגן חיות הודי מצליח לשבות, לפרקים, את לב הקורא ולהצית עניין באשר לעתידו, למרות שזה מתואר כבר בדפים הראשונים של הספר.
העלילה האמיתית עצמה, סיפור ההרפתקה בלב ים, מגיעה רק אחרי כמה וכמה דפים ופרקים והיא מוצלחת ביותר. זהו ספר מקורי בעיקר מכיוון שהוא מתאר, אחרי הכל, הרפתקה, גם אם היא כרוכה בטרגדיות רבות, ומכיוון ש- לפחות בגרסה אחת שלו- לצד הגיבור האנושי מככבות גם חיות. הטיגריס הענק מצליח לשמור על הקורא מעוניין (ומתוח מאד) במהלך כל הספר, בתקווה שיגיע לסוף טוב בו חי זאב עם כבש.
והסוף - גם אם כבר כתבתי שהעלילה האמיתית של הספר מתחילה ברגע בו פיי פאטל עולה על הסירה ומסתיימת ברגע בו הוא עוזב אותה לעולמים- הפואנטה עצמה, המשמעות האמיתית של הסיפור, נעוצה בעיקר בסוף. השאלה הגדולה שתכריע האם אלו החיות המסוגלות להתעלות לעיתים על טבען החייתי ולהגיע למדרגה קרובה לזו של האדם, או שמא האדם הוא זה שבלבו שוכנת חיה אפלה המתפרצת ויוצאת כנגד אחרים בעיתות של שפל וסכנה. הייתי רוצה להאמין לסיפורו של פיי פאטל ולבחור בברירה הראשונה, אבל נדמה שלפעמים, והסופר ידע זאת היטב כשכתב את המשל והסיפור המעניין הזה, הברירה האחרת היא היותר מציאותית.
מומלץ למי שידע לזהות את האמת שמאחורי הסיפור הבדיוני אך המופלא הזה, ושלא יחפש מעשיה בלבד.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על חיי פיי