ביקורת ספרותית על רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר מאת אברהם בר-אב
ספר טוב

---

לולא הלו"ז העמוס שנכפה עליי בזמן האחרון, הייתי בוודאי גומעת את "רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר" בתוך מס' שעות לכל היותר. בתכנו הוא הזכיר לי מאד את "אהבתה של סלטנאת" לשרה אהרוני – שניהם מכילים מעין עבודת שורשים של המחבר על משפחתו שמקורותיה בארץ מזרחית כלשהיא, שניהם מסתיימים בעליה הברוכה לארץ ישראל – אך היתרון המשמעותי של שיח' חאמזה על סלטנאת, לעומת זאת, מתבטא בכתיבה מוצלחת במיוחד.
מסופר שזהו לו ספר הביכורים, ועל אחת כמה וכמה סופר המגיע מרקע היי-טקיסטי, לא ציפיתי להרבה; כל אחד מאיתנו מאמין שהסיפור של משפחתו הוא המיוחד והמעניין ביותר ושהוא ראוי לאור הזרקורים. מעבר לכך, כל אחד מאיתנו עלול לחטוא בנטילת דף וכלי כתיבה להנצחת הסיפור הזה, לעתים בדרך לא מוצלחת במיוחד. אברהם בר-אב (בן-טאטה), לעומת זאת, עלה על הציפיות ומימש, לדעתי, עד תום את כל הפוטנציאל הרב שהיה טמון בסיפור המרתק של משפחתו. הוא כותב בשפה מודרנית ויומיומית וכמו שלעתים מתרחש בשיח של ימינו גם זורע בו מדי פעם מילים לועזיות. הסיפור, כפי שיוצא תחת עטו, קולח במיוחד וחמישים עמודים נהפכים בזכות כתיבתו לחמישה. בר-אב מתחמק מכל המהמורות שיכולות היו להפוך עלילות משפחתיות למשמימות, הופך אותן למרתקות ולרגעים אף למרגשות.
הוא מתחיל רחוק ממצרים, בשדה קרב אפרורי בבולגריה; עובר לחבלי קפיצה בקהיר ומשם מתקדם לתיאור של עיר מודרנית שכולה בנויה שכבות של אוכלוסיות זרות ואירופאיות המתהלכות, כמעט כמו בנובלה של ד. ה. לורנס, בין פירמידות גדולות וספינקס. העולם שהוא בונה – עולם של אליטה מצרית בשנות ה-30 של המאה ה-20 – מורכב מנשפים, שמלות, מחזרים ורומנים. במחשבה על אוהלי וצריפי המעברות של שנות ה-50, בהם השתכנו משפחות העולים המזרחיות, הנוף האלגנטי שמצייר בר-אב מתקבל בהפתעה אך ככזו המתברכת ע"י הקורא (בעיקר הקוראת הנשית). הוא משווה אווירה רומנטית ודוק של קסם לעלילה שהייתה אמורה לכאורה להיות יום יומית.
עם זאת, סיפורה של המשפחה הוא כדברי ימי כמעט כל קהילה יהודית גולה בהיסטוריה – שגשוג, עליה בסולם הדרגות החברתי והשגת שוויון למראית עין שאחריהם מזדנבים בצל, בהסתר, צרות עין, דעות קדומות וגזענות שסופם להתפרץ באלימות ולשבור את העיוורון המתמשך במהלומה כואבת ובעיקר שוברת את הלב. בר-אב מספר על עולם שלם שהיה ואינו, על חיים הרחוקים בזמן ובזיכרון ועל ההבנה האיטית שיש להשאירם מאחור.
כל מי שאוהב סיפור טוב וכתיבה טובה ומוכן להתעלם מהמחסור בהגות ובמסר עמוק המוצפן בין השורות יאהב במיוחד את 'רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר', את ניחוחות המולוחיה, נגינת כינורות הנשף וחכמת החיים, ההומור והישירות של סבתא פורטונה העולים מבין הדפים ומחיים את מה שמתקיים היום רק בין גבולות הזיכרון.

הביקורת הופיעה באתר 'אנשי הספר':
http://peopleofthebook.co.il/article.php?id=564

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר