ביקורת ספרותית על The lovely bones - A novel מאת Alice Sebold
ספר מעולה

---

"העצמות המקסימות" מתרחש בפרבר פנסילבני, בארה"ב של שנות ה-70, ומתמקד בסיפורה של משפחה אחת, רדופה ומוכת יגון. הוא מסופר מפיה של סוזי הבת הבכורה, אשר בגיל ארבע-עשרה, בנקודה בה נפתח הסיפור, נרצחת על-ידי פדופיל ונאלצת לגולל את סיפורה מן העבר השני, מגן-העדן ומן "הביניים", ה- Inbetween שנמצא בין המתים לחיים.

באהבה ורוך אינסופיים שנפתחים בשורה אחת נוגעת ללב בצורה לא ברורה ("קוראים לי סלמון, כמו הדג. שם פרטי סוזי"), צופה סוזי בבני משפחתה בעוד הם מעכלים את העדרה הפתאומי ולבסוף נאלצים להתמודד עם ההבנה הקשה כי לא תשוב. בין תיאורים של החיים הרגילים הנמשכים במפליא בהיעדרה היא גם פונה להתבונן באותם חיים שנעצרו עם מותה, באלו שמתו קצת יחד איתה. בצורה זו היא מחליפה לאורך הספר בין הקנאה, הכמיהה והגעגועים לשוב אל עולם החיים, לבין הדאגה, האהבה והרצון העז לראות את משפחתה מתגברת וממשיכה הלאה.

אך בעוד שנקודת המבט השמיימית והבדיונית של הספר הזה עשויה להרתיע קוראים מפוכחים במיוחד, המיקוד האמיתי של העלילה נתון לתהליך שעוברת משפחתה של סוזי - לכאבים החדשים שמתגלים בה ולפצעים הישנים הנפתחים בעקבות מותה, להתלבטויות, לכעס ולפרידות שהן מנת חלקם של כל מי שהאבל על מותו של אדם שהלך לפני זמנו נגע בו.

סיבולד כותבת בצורה יפהפייה. יש לה כשרון מכאיב לתאר רגשות מבלי לנקוב בשמם. תחושת החמצה תתואר אצלה כמבט ייחודי החולף על פניה של אם בשעת בוקר, לפני שמשפחתה מתעוררת והיום החדש מתחיל; געגוע הוא חולצה שהולבשה על כרית בלילה בודד; כאב מתגלם בסירוב לבטא אותו ואילו אהבה מופיעה בדרכים רבות ושונות, שאף אחת מהן כוללת ביטוי מפורש של המילה ההיא, עם ה-א' וה-ה' בסוף. פעמים רבות בזמן הקריאה חוויתי תחושה שניתן להגדיר אותה רק כ- "בול פגיעה", כאילו סיבולד כיוונה חץ לנקודה מסויימת בי והצליחה לפגוע בה בדיוק גם מבלי שידעתי שלשם כיוונה.

יש לציין כי כתיבתה של סיבולד, מוצלחת ומרגשת ככל שתהיה, אינה מחפה על חלקים במהלך הספר שהם, במידה מסויימת, משמימים. אולי זה חלק מהמציאות - כנראה שתהליך האובדן והאבל כפי שהוא באמת אינו מרתק ומותח בכל רגע שלו. אך עדיין לא יכולתי שלא להתאכזב במקצת, בעיקר אחרי הביקורות שהבטיחו התחלה עם התרחשויות מזעזעות אך סוף שיפיח תקווה בלב הקורא. לתקווה לא זכיתי מן הקריאה - החלקים הבדיוניים מגן-העדן הם אולי בדיוניים קצת יותר מדי, ותהליך האבל של המשפחה - מציאותי עד כמה שנראה - כנראה אינו ניתן להכללה על תהליך האבל כפי שהוא בכללותו. אך יחד עם זאת כן הייתי מוקסמת לאורך כל הקריאה: מן הכתיבה היפה, מן האופי המעט נשגב של הדמויות, ממנעד הרגשות שעבר בספר ובעיקר מן הכמיהה הסמויה והמפתיעה שלי להתחלף עם מי מן הדמויות - לחוש את מה שנראה בעיני כחוויה קסומה.

"העצמות המקסימות" שונה מאד מן הסרט שנעשה בעקבותיו. מסיבה זו הוא מומלץ גם למי שצפה בו, מכיוון שהסרט נכשל מלהעביר כראוי הרבה מן התוכן של הספר שטמון רחוק מאד מן הגימיק של מבט מגן עדן. יחד עם זאת, הוא אינו מומלץ למי שמשתעמם בקלות ולחילופין גם למי שמזדעזע בקלות, מכיוון שהוא מכיל אירועים שהם בתחילה די מזעזעים ולאחר מכן מעט משמימים. הוא מומלץ לכל מי שביכולתו וברצונו לקרוא עלילות ארוכות בין השורות ולקבל גם את הקשים שבאירועי החיים.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על The lovely bones - A novel