ביקורת ספרותית על איזון עדין מאת רוהינטון מיסטרי
ספר טוב

---

כמו בכל המקרים בהם הגיבור הראשי בעלילה הוא הכאב, גם הספר הזה מתפרש על פני מספר רב של עמודים, דוחס בין דפיו כמה שיותר חדשות רעות, חששות וגזירות גורל. כמו כל הסופרים האחרים ששמו לעצמם למלאכה לכתוב סבל אנושי מתמשך, גם מיסטרי בוחר בדרך טראגית אך יבשה-משהו כאשר הוא מגולל את עלילת "איזון עדין". כפי שאישוואר החייט ולמוד הסבל מבשר למאנק הסטודנט בערב אחד בו מתרגשת עליהם צרה נוספת המאיימת לפרק את הקן המשפחתי שבנו - האדישות אינה תמיד סימן להעדר-רגש, להפך; היא מדגימה כיצד, לעתים, אין את השהות והאפשרות המרשות לחוש את כאב המכה שנפלה עליך.

בצורה זו כתוב "איזון עדין", המתרחש בהודו של שנות ה-70, תחת המשטר המדכא והכפוי של אינדירה גנדי. ביחס לכמות ההתרחשויות הקשות בו הוא אינו אוצר בחובו רגש רב אלא יותר מהווה דיווח קר, לעומת יומן אישי או ספרות מהורהרת. הרגעים המעטים של רגש אנושי שמיסטרי מתיר לדמויות שלו מהולים בנוסטלגיה וגעגועים אשר מלווים כל תקופה שלאחר פורענות ומתייחסים לתקופה שלפניה. אך מדי-פעם, בין השורות, יכול הקורא להבחין בעוד רגש כמעט סמוי אך מולד וטבוע בעצם היותנו - תקווה. האיזון העדין בספר הוא, יותר מכל, האיזון העדין שבין תקווה ויאוש. הוא המתיר לדמויות להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולחיות מיום ליום, כך שלבסוף נראה כאילו דווקא רגש התקווה - אותו רגש אשר נועד להעלות את האדם משפל לגבהים חדשים ולשמור עליו בעת צרה - מנוצל כעת על-ידי גורל רע ואירוני המשתעשע בדמויות, מפיל אותן בחבטה לרצפה על-מנת לצפות בהן נאבקות לשוב ולקום, רק כדי שיאלצו ליפול שנית.

דינה, מאנק, אישוואר ואום, הדמויות הראשיות, הן רק ארבע נפשות בארץ של מיליונים, בעולם של אלפים. הקריאה בספר נעשית לעתים תוך הציפיה הסמוייה כי באחד מהם טמון הניצוץ הנסתר, כוח העל, אשר - כמו בכל הספרים והסרטים - יאפשר לו להיות זה שיתעלה מעל היומיום המדכא ויפרוץ את המעגל, אולי תוך גרירה של האחרים איתו. לאט לאט מתבהר כי אף אחת מן הדמויות לא אוצרת בחובה כח שכזה. הם אינם מיוחדים, אינם נדירים או נבחרים ולמעשה נראה כאילו נבחרו באיזושהיא הגרלה שערך מיסטרי לספר הארוך הזה. גם אם הדמויות עצמן חושבות אחרת, אין בכוחן להתגבר על ממשלות מושחתות, שיטת מעמדות מדכאת או אף על בריונים מקומיים, שכן הן בני-אדם רגילים כמו כולנו. אולי זהו הסיפור האמיתי של "איזון עדין" - הפשטות של הדמויות, השגרתיות שלהן, האופן שבו חלומותיהן היו יכולים להיות ביקום מקביל גם חלומותינו, המתנפצים בשקט במהלך השנים בעוד שהאנשים בצמרת ממשיכים לבצע את החלטותיהם ללא הפרעה והעולם עודו סובב על צירו.

הספר הזה כתוב היטב, זורם ואינו מתיש לכל אורכו. הוא יהיה טוב לכל מי שאוהב את הכרכים העבים הרגילים שמכילים בתוכם את תקוותיהם, כאביהם ומאוויהם של אנשים מן השורה. הוא גם יהיה טוב לכל חובבי הודו וסיפורי העולם השלישי. הוא לא יהיה טוב למי שאינו מורגל לדבר מלבד סוף טוב או שיאים בעלילה, מכיוון שהוא מנגן - פחות או יותר - על אותו מנעד עגמומי במקצת, מן התחלתו ועד לסופו השקט. הוא מומלץ אך לדעתי אינו חובה, גם אם הוא אכן מספר על דברים שאנו, מכורח מקום ומועד לידתנו, כנראה לעולם לא נאלץ לחוות על בשרנו.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על איזון עדין