ביקורת ספרותית על קרנפים - מחזה בשלוש מערכות וארבע תמונות מאת אז'ן (יוג'ין) יונסקו
ספר מעולה

---

את אבא אף פעם לא הכרתי ממש. הוא עזב את הבית עוד כשהיתי צעירה מידי. אמא היתה בסדר, אתם יודעים שלום שלום ויש אוכל במקרר. הלימודים בבית ספר היו סבבה אבל את עיקר זמני כנערה השקעתי בקריאת ספרים. באחד הימים התגלגל אלי ספר מוזר שכתב איזה יונסקו אחד. אני זוכרת שזה היה בתקופה שארבע אמהות היו עדיין מוקצות. לא הערצתי אותן. האמת היא שתיעבתי אותן. משהו ביכולת שלהן ללכת נגד הזרם עשה לי רע. רציתי שהן לא יצליחו, רציתי שכולן בכיתה ידעו שאני גם לא אוהבת אותן. את הקרנפים של יונסקו קראתי באותם הימים. מרחתי את הקריאה על פני זמן רב מידי. לא ממש הבנתי מה אני קוראת. סתם ספר כזה נחמד בלי הקשר לזמן או למקום חשבתי לעצמי, אנשים שהופכים לקרנפים עד שנותר רק אדם אחד לבדו. משפטים סתומים שהם אומרים האחד לשני וכולם מייחסים להם חשיבות מופרזת מידי. אבסורדי. לא בשבילי.
עזבתי אותו בשלב מסוים.
עד השבעה של אבא.
אני זוכרת עד עכשיו את הצליל של האסימון נופל (אני יודעת שאני צעירה מידי אבל טלכארט לא עושה רעש) פתאום בקריאה שניה. אני זוכרת שפתאום הבנתי כמה פרספקטיבה ובגרות חשובה לספרים כמו הקרנפים או ספרו המבריק של סרמנגו על העיוורון.
בקיצור, הקרנפים הוא לא סתם ספר. הוא עולם בו בני האדם חוברים לעדר אחד בעל אינטרס משותף שכל כך לא הולם אותם. עולם בו נזנחים העקרונות החשובים באמת והאמת היא כל מה שלא חודר את העור העבה של החיה. מקום שבו אנשים מפנים עורף לאידיאולוגיה שלהם כדי להיות חלק מהכלל.
ואני חושבת על כך מאז וכמה חבל שלא הבנתי את זה כשהייתי יותר צעירה, על האומץ של ארבע אמהות להיות יוצאות מן הכלל.
ספר מומלץ מאוד לאנשים שהתבגרו כבר.

» ביקורות נוספות של מזי
» ביקורות נוספות על קרנפים - מחזה בשלוש מערכות וארבע תמונות