ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 בנובמבר, 2016
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
זו הפעם השלישית שאני קורא את הספר הזה, שמטבע הדברים אני שומר לו פינה חמה בלב, פשוט כי הוא רווי בקסם ובאהבה, שני חומרים שיכולים להפוך כל ספר בינוני למשהו משובח בהרבה. הופתעתי לגלות אותו על המדף שלי, ואז נזכרתי שקניתי אותו לפני כמה שנים, כי ידעתי שאתגעגע ועוד אשוב אליו. וצדקתי.
יש כאן רומן חניכה מהטובים שנכתבו (לעניות דעתי), המספר את סיפורו הצבעוני להפליא של וולטר ראלי, "וולט נער הפלא", שעשה את הבלתי ייאמן והצליח לעוף, לרחף ממש, בשנות העשרים העליזות של המאה הקודמת. בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא מדובר בספר פנטסטי או מופרך, אלא באגדה ריאליסטית מקסימה וממזרית, מלאה הומור ורגש, שטובלת בגעגוע למה שהיתה אמריקה פעם, עוד לפני שאובמה כיבס אותה בהרתחה וטראמפ הבטיח להחזיר אותה לגדולתה. אמריקה הפכפכה, גסה ותמימה, זונה פוריטנית, של קאובויז, אינדיאנז, פושעים רחבי לב, כושים (כשזה עוד היה ממש בסדר להגיד את זה) ועוד הבלים פולקלוריסטיים שאפשר להביט עליהם ללא חשש דרך הצעיף המגונן של הנוסטלגיה.
נדמה שאז עוד היה בה משהו, באמריקה.
חוץ מהתימה המרכזית בספר, שהוא סוג של "עלייתו ונפילתו" (תרתי משמע, ואולי יותר מתרתי), "מר ורטיגו" הוא בפשטות סיפור ממש טוב. כבר לא מספרים סיפורים כאלה, שלא מתביישים להתבטא בלא-מעט מילים גסות ולהתפאר בפרחחות הטבעית ושובת הלב שלהם.
הנקודה היחידה לחובתו של הספר נעוצה בכך שנראה שלפול אוסטר נמאס מתישהו לכתוב אותו, אז הוא התפזר, כדרכו לפעמים, לכל מיני סיפורי בייסבול פושרים, וכשנגמר לו ה"מוג'ו" נחפז מר אוסטר לסיים את הסיפור מהר מהר, בקצב לא טבעי ולא נעים. אם בשלושת רבעי הספר הראשונים מתוארות חמש או שש שנים מחייו של "וולט נער הפלא", אז עשר שנים נוספות תופסות כמעט את כל שאר העמודים, וממש בחמישה האחרונים דחוסות עוד חמישים שנות חיים, כאילו אוסטר סיים לארוז את המזוודה ואז נאלץ לדחוף אליה עוד שלושים חולצות, למקרה שיהיה קר. לא עושים ככה.
לזכותו ייאמר, שאת החלק הראשון הוא כתב נהדר, והמילה החותמת של הספר היא תמצית מזוקקת של גאונות צרופה.
*****
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
גם החלק האחרון יפה.
|
|
|
סימליה
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
חוות דעת מדוייקת. מסכימה בעניין שהיה צריך לקצר תיאורים
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
לא רוצה להגיד שאמרתי לך :-)
|
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אחרי שלא הצלחתי עדיין
להתחיל לקרוא אף ספר אחר, כי "מר ורטיגו" עדין מלווה אותי...
חזרתי כדי לכתוב לך אלון, כי ההתקשקשות אודות משחקי הבייסבול לקראת הסוף באמת מייגעים משהו, אפשר היה לוותר עליהם. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אף אני לבטח אקרא אותו שוב.
מסכימה עם המשפט האחרון שכתבת, אלון.
ההתפזרות שלו לא הפריעה לי, הסיפור קולח. |
|
|
מסמר עקרב
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הקישור.
הכרזה מצאה חן בעיניי, והיא באמת מיטיבה להעביר את רוח הספר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אגב, מסמר, הכרזה להצגה של תיאטרון גשר מעבירה טוב יותר, בעיניי, את רוח הספר:
https://www.run-art.co.il/%D7%9E%D7%A8_%D7%95%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%92%D7%95/?u=true&id=17671 |
|
|
no fear
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אני הולכת לזה בדצמבר, אמסור לך איך היה :)
|
|
|
משה s
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
כאחד שמעריץ את פול אוסטר
מר ורטיגו הוא אחד הטובים שלו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
למה "בתקופות לחץ"? בתקופות רגועות זה עוד יותר מסוכן
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
והנה הוספת לי עוד ספר לרשימה. אני צריכה להפסיק לקרוא ביקורות שלך בתקופות לחץ.
סקאוט, ממש קשה להרוס את ההילל. יש איזה סיפור על אחד שניסה והפסיד ארבע מאות זוז |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
הערת אגב: לא ידעתי שפול אוסטר קרא לספר "מר ורטיגו - ספריה לעם #430". שם מבאס קצת
|
|
|
-^^-
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
למה רק לשונרא וליונתן מותר? גם לי מותר (:
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות, זה כמו להשוות בין אבוקדו לפומלית, כי את שניהם אני אוהב. לא יודע.
אלזה, את יכולה לנסות גם את שגיונות ברוקלין. סקאוט, המצאת מילה! נופיר, אני שקלתי בזמנו לעשות סרט מהספר הזה. כד שהבנתי שזה גדול עליי בכמה מידות. רק עכשיו אני מבין שהמרחק ביני ובין זה הוא פשוט אסטרונומי. מעניין לראות את ההצגה. |
|
|
no fear
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ועכשיו יש לתיאטרון גשר הצגה המבוססת על הספר.
|
|
|
-^^-
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אני מתנצלת להרוס את ההילל על הספר אבל לא סבלתי אותו. פשוט היה בלתי קריא בעיניי
|
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
הצלחת לשכנע אותי
לקרוא את הספר.
|
|
|
asheriko
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
הכי טוב שלו.
את אוסטר הייתי שם עם מייקל שייבון באותה קטגוריה לא עם מיקויאן. לגבי העטיפה: המאסטר יהודי שובר פיזית את נפשו וגופו של גיבור הסיפור - וולט - כדי לשחרר את רוחו ולאפשר לו לעוף |
|
|
אלזה
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מסכימה עם כל מילה. אהבתי מאד את הספר הזה - אקרא אותו שוב. ותודה למחשבות שהמליץ על הספרים הנוספים של אוסטר, כי ניסיתי משהו אחר שלו ולא התרגשתי.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אלון, אני כורך אותם משום שאני קורא סדרתי וקראתי רבים משלושתם. הם, לטעמי, היצוגיים
בדורם. מורקמי הטוב מהם, אוסטר בקרב צמוד ומקיואן מתעתע עם טובים מאוד וגרועים במיוחד.
מהטובים של אוסטר מיד אחרי מר ורטיגו מונים כמובן את מוסיקת המקרה וארמון הירח העצוב. |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
קראתי ולבושתי לא זוכרת כלום.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
לא קראתי את הספר.
את אוסטר אני לא במיוחד אוהבת בעיקר בגלל חוסר יכולתו לשלוט בסיפוריו, לטעמי. אולי אתן צ'אנס לספר הזה. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
סיקורת נהדרת .בדיוק באמצע "לוויתן " של אוסטר.הוא מדהים,אשף ויודע לספר סיפור.
אין קשר בינו לבין מורקאמי או מקיואן.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
פעם שלישית שקראת אותו????
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
פשששש מסמרון... איזו התפייטות פילוסופית על הבוקר.
אבל בכל זאת נראה לי שזה גרגמל והדרדסים. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מסמר עקרב: קודם כל, העטיפה שלו זכירה. בזה היא מצליחה. וגם ב״סיפור״ הקטן שהיא מספרת.
מצד שני, קית הרינגטון הוא לא בדיוק מה שהייתי בוחר לספר הזה. אין לנונסנס הנאיבי שהוא מקרין ולתוכן שום דבר במשותף. אני מניח שאילו אני הייתי מעצב את הכריכה, הייתי בוחר בדימוי אחר.
מחשבות: אתה נחרץ כהרגלך, ולא בטוח שאני מסכים, כהרגלי. יש לאוסטר לא מעט ספרים נהדרים שיש בהם סופים מצויינים, ״שגיונות ברוקלין״, למשל. אבל יש צדק מסויים במה שכתבת כי גם בטריולוגיה הניו יורקית, אחד הסיפורים מתחיל מבריק ומסתיים בקול ענות חלושה, אפילו יותר ממר ורטיגו. חידה היא לי למה אתה נוהג לכרוך את אוסטר עם מורקמי, ועם מקיואן. הם כל כך שונים זה מזה, ואין להם שום דבר משותף חוץ מאולי שהם פחות או יותר בני אותו גיל, אבל גם ג'וליאן בארנס, אישיגורו, רושדי, מרטין איימיס ועוד. שונרא: למילה עצמה אין משמעות ללא ההקשר. ואם להשביע את סקרנותו של החתול, המילה היא ״ככה״. ואין בזה ספוילר. |
|
|
מסמר עקרב
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
יד הגורל
(רגל הגורל...) דורכת על האדם הקטן מבחינה פיזית, אך לא מצליחה למנוע מרוחו להעפיל לגובהי מרומים...
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
מה זה שם על העטיפה? גרגמל דורך על דרדס ומשחרר את הג'יני?
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
אז שתף אותנו בגאונות הצרופה וספר בתמצות מזוקק מהי המילה החותמת של הספר.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ספר נהדר, הטוב של אוסטר. אוסטר לא מצטיין בסופים. ככה זה אצלו ואצל מורקמי.
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצוינת לאחד הספרים הטובים ביותר שקראתי.
צודק בנוגע להתפזרותו של הספר, אבל גם אוסטר המפוזר עדיף בעיניי על פני רבים אחרים כשהם ממוקדים.
אגב, מאוד מסקרן אותי לשמוע במיוחד ממך: מה דעתך על העטיפה של הספר? |
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
