ביקורת ספרותית על כל מה שלא סיפרתי מאת סלסט אינג
ספר טוב

---

הנה כלל אצבע נחמד: לא כדאי לקחת מהמדף ספר שהעטיפה שלו עוצבה בפוטושופ עם תמונת אימאג' בנק. רוב הסיכויים שהוצאה שלא השקיעה בעטיפה, גם לא השקיעה בתרגום הטקסט, או בעריכה שלו, או בבחירה איכותית שלו.

הנה עוד כלל אצבע נחמד: ספרים שעל העטיפה שלהם מופיע שם הספר בגופן המדמה כתב יד, נוטים להיות רומנטיים וקיטשיים וקצת שטחיים. תבדקו את הכלל הזה, הוא עובד יפה.

כי ככה זה. הכריכה מורה על הספר, הקנקן רומז על מה שיש בו, וכללי אצבע הם כלים טובים לייעול החיים. עד שהם לא. ואני שמחה לבשר שיש ספרים, שעל אף שהכריכה שלהם לא מצטיינת בעיצוב שלה, הם ספרים טובים. ועל אף ששם הספר כתוב בצורה המשדרת רומנטיות קיטשית, הם בעצמם מספרים אמת.


בסוף שנות השבעים לינדה לי היא אמריקאית בת שש עשרה ממשפחה ממוצא סיני למחצה. היא הבת האמצעית והמועדפת במשפחה, תלמידה מצטיינת בלימודים, ומשולבת יפה בחברה, על אף המוצא והמראה החריג שלה בעיירה בה הם מתגוררים. או שככה חושבים ההורים שלה לפחות, עד שהיא נעלמת ונמצאת מתה בתחתית האגם בעיירה. מכאן הכל מתמלא בשאלות: אם לינדה היתה כל כך בודדה, מדוע היא המציאה חברות ובדתה בילויים איתן? אם היא כל כך כשלה בלימודים, מדוע ההורים שלה לא היו מודעים לכך? אם היא כל כך לא אהבה מדעים, למה היא המשיכה להתעמק בתחומים האלה עוד ועוד? ומה החלק של בן השכנים ג'ק בכל הסיפור הזה? מדוע לינדה הסתירה את הקשר הזה, ומה בעצם רצה ממנה ג'ק? יש המון שאלות, והקביעה המשטרתית שמדובר בהתאבדות לא עונה על אף אחת מהן.

התקציר הוא כזה שמתאים לספר מתח. כזה שבו הבלש החובב או המקצוען יבוא לטובת המשפחה האבלה, יפענח את התעלומה וימצא את הרוצח. אלא שזה אינו ספר בלשי, והוא לא מתקדם על פי חוקי הז'אנר. הוא לא מתקדם בכלל. במקום זאת עלילת הספר חופרת לאחור ולעומק. אל ג'יימס האב, שהוא מרצה באוניברסיטה, שניתק את קשריו עם מוצאו הסיני, ומעוניין להשתלב. אל מרילין האם שויתרה על הצלחה לימודית, ועל קריירה כדי להקים משפחה, ואל התקוות שתלתה בבת שלה, שגדלה אל דור אחר ואפשרויות אחרות. אל נייתן, האח הגדול והמקופח, ואל חשדותיו בבן השכנים ג'ק ובמה שגרם ללינדה לעשות. ואל האנה הקטנה, ואל הסיבות שבגינן נוכחותה שקופה ואינה מורגשת במשפחה.

והספר הזה כואב. כמעט כל עמוד בו כואב. כואב אם אתה הורה למתבגר או למתבגרת, כי הוא פורט על כל הפחדים כולם. מה אנחנו יודעים על הילדים שלנו? מה אנחנו גורמים לעשות? מה מתוך העשייה שלהם היא באמת שלהם, ומה רק נגזרת של שאיפותינו ורצונותינו. מומלץ.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כל מה שלא סיפרתי