יש כאלה הקוראים ל<mark>סלסט אינג</mark> ג'יין אוסטן המודרנית. בעיניי היא לא... עם זאת, הספר הזה בהחלט שווה קריאה. לכאורה, ספר אמריקאי קלאסי על ההבדל בין עושר ועוני עם הקלישאה החבוטה שכסף לא קונה אושר, אבל מה לעשות שגם היותך עני לא סוגר לך את כל הפינות בעניין.
שתי משפחות שונות מאוד ניצבות במרכז העלילה. משפחת ריצ'רדסון העשירה, שמתגוררת בפרבר עמיד בקליבלנד היא פרסומת למשפחה בורגנית: אב - עורך דין, אם - כתבת במקו

ספר עם רעיון טוב כתיבה טובה אבל תוצאה סופית לא משהו...
איך זה קורה?
האמת לרוב זה לא משהו שאני נפגשת בו אבל <mark>סלסט אינג</mark> הצליחה להרוס רעיון טוב עם עלילה שלא מתקדמת מספיק טוב.

הרעיון טוב: ספר שמתרחש בתקופה דמיונית בה יש חוק בארהב שמחייב לשמור על ערכי המדינה והפטריוטיות לפני הכל. בתקופת שפל כלכלי וחרדת זרים ארהב הופכת למקום מפחיד עבור מיעוטים. אי אפשר שלא לתהות על התהליכים האלה גם בהקשר של ימינו אנ

החיים יפים!
מה זה יפים? מגניבים ומדליקים.

הם מדליקים את היצורים חסרי הישע האלו, בני האדם, כשהם מגניבים להם חיוך שכולו רשעות. שיירקמו להם תוכניות, החכמים הגדולים האלה. אנחנו כבר נדאג לשרוף אותן. והכי כיף להצית את אלה ששמים אותנו ללעג ולקלס, כפי שנעשה בשורות אלה ממש. אז מה נעשה עם הבלון הצהוב הזה? בואו נראה. העוגה שהוא בולס עכשיו, שיתענג לו עליה. הוא הרי לא יודע שהקונדיטור שהכין אותה חזר ברגע ה

אז לאחר שמאוד נהניתי מ"שרפות קטנות בכל מקום" היה ברור לי שזה עניין של זמן עד שאקרא עוד ספר של <mark>סלסט אינג</mark>.
הספר הזה מתחיל מצויין: כבר במשפט הראשון אתה מבין שיש פה איזה תעלומה... דמות המספר כבר אומר לנו שמישהי מתה והמשפחה שלה עדיין לא יודעת.
הפרקים הראשונים של הספר הזה היו נראים מבטיחים מאוד. דמויות עגולות... קפיצה להיסטוריה שלהם וגם חזרה להווה על מנת לסגור לנו עוד פרט לגביהם אבל גם שנבין אותם יותר

בילדותי היינו משתוללים בחוץ כל אחר צהריים. המון תעלולים והנאות עתירי פעולה ולכלוך ונטולי מבוגרים, אני זוכרת עד היום מהאתנחתא שבין לימודים לשינה. כל הילדים השתתפו, חוץ מהירה. לה הוקצבה שעה אחת למשחק, בתנאי שזה יהיה ליד הבית והיא לא תתלכלך. בשאר הזמן היא היתה צריכה להכין שיעורים ולהתאמן בנגינה בפסנתר. אני זוכרת ששמעתי פעם את אמא שלה מסבירה לאמא שלי כמה הירה אוהבת את הפסנתר, ואיזו פסנתרנית דגולה היא

הספר "שריפות קטנות בכל מקום" מספר על שתי משפחות שונות בתכלית, שנפגשו ברגע מסויים ולא הבינו כמה מסוכן יהיה המפגש, ואיך הוא יעמיד את הערכים (השונים) שלהן במבחן הדור הבא.
אלנה ריצ'רדסון גדלה בפרוור הקטן והמתוכנן "שייקר", היא עיתונאית הנשואה לעורך דין ואמא לארבעה. היא מאמינה שכאשר דבקים בכללים הדברים התקדמים על הצד הטוב ביותר, אבל אז מגיעה לעיירה מיה, עם בתה פרל, והן מבקשות לשכור את הקוטג' שבבעלות מש

על ספריות ופטריוטיות

לפני זמן לא רב, ביקרתי בספריה ללימודי היהדות בבר אילן, בה ירדנו אל המרתף בכדי להביט, בספרים וכרכים ישנים, שמעט אנשים מתעניינים בהם, בעיקר חוקרים.

זהו חלל קלסטרופובי, נמוך תקרה עמוס במדפי ספרים שנראו כמו מבוך אין סופי. בפתחו ישב ספרן צעיר חוור פנים ומנומנם. כשרצינו לחזור חזרה, לקומת הקרקע, דרך גרם מדרגות צר, היינו צרכים יחד אתו להקדיש מספר דקות בכדי לנווט לנתיב הנכון המוב

הזמן, שנות התשעים, ביל קלינטון הנשיא, רגע לפני מהפכת האינטרנט והתקשורת, הרב-תרבותיות מתחילה לתפוס תאוצה. המקום, עיירה מטופחת, שבעה ומהונדסת באוהיו, מתוכננת להפליא, רחובות מפותלים למנוע נסיעה מהירה, בתי ספר ממוקמים באופן שילדים לא יאלצו לחצות כביש ראשי, ואכיפה על גובה הדשא בחזית הבתים. המוטו של העיר: "רוב קהילות המגורים פשוט נוצרות. הקהילות הטובות ביותר – מתוכננות". הדמויות, שתי משפחות הופכיות וארכ

כל מה שלא סיפרתי / <mark>סלסט אינג</mark>


"לידיה מתה אבל הם עדיין לא יודעים זאת."
משפט הפתיחה המזעזע של הספר גרם לי להסתקרן ולהמשיך לקרוא.
מי אומר את המשפט הזה. איך לידיה מתה, מי אלה שאינם יודעים זאת עדיין, מה קורה בהמשך, מי הרג אותה אם בכלל... המון סימני שאלה.
ואכן, הספר מגלה טפח ומכסה טפחיים. סיפורה של משפחה אמריקנית. האב – מרצה באוניברסיטה בעיירה קטנה באוהיו, בנושא האינדיאנים. האם – בשלב בו אנו פו