ביקורת ספרותית על כל מה שלא סיפרתי מאת סלסט אינג
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 באפריל, 2017
ע"י yaelhar


בילדותי היינו משתוללים בחוץ כל אחר צהריים. המון תעלולים והנאות עתירי פעולה ולכלוך ונטולי מבוגרים, אני זוכרת עד היום מהאתנחתא שבין לימודים לשינה. כל הילדים השתתפו, חוץ מהירה. לה הוקצבה שעה אחת למשחק, בתנאי שזה יהיה ליד הבית והיא לא תתלכלך. בשאר הזמן היא היתה צריכה להכין שיעורים ולהתאמן בנגינה בפסנתר. אני זוכרת ששמעתי פעם את אמא שלה מסבירה לאמא שלי כמה הירה אוהבת את הפסנתר, ואיזו פסנתרנית דגולה היא תהיה אם תתאמן ברצינות. היא למדה אתי בכתה - אבל לא היכרתי את קולה. אחרי שנתיים היא עזבה ולא חסרה לאיש. אולי היא הפכה לפסנתרנית דגולה? אולי הפסנתר היה תחליף הולם למה שנגזל ממנה?

נראה כאילו הכל כבר נאמר על נושא היחסים במשפחה, כי משפחה זה דבר מעניין. ומשפחות של אחרים על אחת כמה וכמה.והמון ספרים על הנושא יוצאים לאור, כאילו אם נקרא נפענח משהו על עצמנו, או, לפחות, נוכל להגיד "איזה מזל שאצלינו זה לא ככה. למרות זה וזה, לא הייתי רוצה משפחה אחרת".

המשפחה שאינג מתארת בסיפור "זכתה" במנה נדיבה של בעיות ושריטות: החל מנישואים בין-גזעיים שנחשבו באמריקה של שנות החמישים והששים מגונים ו"לא טבעיים", ילדים שחיצוניותם מבטאת את זרותם בסביבה הלבנה של המערב התיכון, צורך עז של ההורים שבתם תגשים את השאיפות שלהם, שהם לא הצליחו להגשים, במסווה של "היא בודאי רוצה את זה כמו שאני רציתי". בעיות חברתיות וקשיי השתלבות של הילדים, חשבונות בלתי סגורים של ההורים עם הוריהם שלהם, בעיות בזוגיות, ואבל עמוק שאי אפשר להכיל, על אובדן ילד.

הספר כתוב היטב, מעניין בדרך כלל. אבל נראה לי שכמות הבעיות שאינג הקנתה למשפחה הזו, יכולה לפרנס כמה ספרים. זה מכרסם באמינות הסיפור ותורם לשטחיותו. והמסקנות של אינג? אין מילה רעה לומר עליהן. משהו כמו היו קשובים לילדכם, ואל תאנסו אותו לתבניתכם, היו סובלניים לזולת ולשונה... אמירות המקובלות על הכל. מה חבל שאנחנו יכולים לאתר את הכשלים אצל אחרים. הכשלים של עצמנו הם כאותה גיבנת. אותם אנחנו לא רואים.


37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, דן סתיו!
אנחנו, כהורים, היינו גם בנים. אבל משום מה אנחנו מנתקים את הידע "איך זה להיות ילד/ה" מהורותינו, ומתרכזים רק ב"להיות הורים". וככאלה אנחנו חוזרים על מעשיהם של הורינו, שאז, כשהיינו ילדים, נשבענו שלא נהיה כאלה. ככה זה.
דן סתיו (לפני חצי שנה)
YAELHAR הסקירה המצוינת שלך מהנה מאד. אני מקווה ששכנתך מימי הילדות הפכה לפסנתרנית דגולה...נהניתי מאד לקרוא את התובנות שלך לגבי יחסי ילדים-הורים ועל הדרך שאנו ההורים מתנהלים. השכלתי.
yaelhar (לפני חצי שנה)
דני בר אתה צודק.
הורים מנסים תמיד להקנות לילדיהם את השקפתם ואת הדרך בה הם רואים את החיים.


הירה הפכה למטפורה בגלל הספר, אבל היא היתה ילדה אמיתית ויש, כנראה, רבים כמותה.
דני בר (לפני חצי שנה)
רבים מאתנו מנסים לבנות את ילדינו בצלמנו, ולעתים גם מעמיסים עליהם את ה"צלם" שלא הספקנו או לא יכולנו לבנות.
והירה? הירה היא רק מטפורה לכל הילדים האלה.
חג שמח :)
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, חגית!
yaelhar (לפני חצי שנה)
אורית זיתן, תודה רבה!
חגית (לפני חצי שנה)
סליחה, בלו-בלו, הייתי חייבת להעתיק ממך- יופי של ביקורת, והמשפט האחרון במיוחד.
אורית זיתן (לפני חצי שנה)
יעל, כתבת יפה מאוד!
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, בלו-בלו!
בלו-בלו (לפני חצי שנה)
יופי של ביקורת, והמשפט האחרון במיוחד.
yaelhar (לפני חצי שנה)
לי יניני חן חן.
yaelhar (לפני חצי שנה)
חני תודה רבה.
נכון.
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, יונתן בן!
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, מחשבות!
נכון מה שאמרת (וגם להפך...)
לי יניני (לפני חצי שנה)
מסכימה עם חני
חני (לפני חצי שנה)
אני תמיד אומרת שהגמל לא תמיד רואה את דבשתו.ככה זה.
יונתן בן (לפני חצי שנה)
סיקורת מצוינת.
מחשבות (לפני חצי שנה)
לפעמים הסך הכל פחות מהחלקים.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ