ביקורת ספרותית על ספר הגברים מאת ננו שבתאי
בזבוז של זמן

---

אל תאמינו לסופרלטיבים שכתובים בגב הספר. ניסיוני הקצר (בהמשך תבינו למה בדיוק קצר...) בחיים לימד אותי שככל שהררי השבחים (מטעם הסופר או יחצנו, כמובן) גדולים יותר, כך הספר גרוע יותר. אז מה נכתב בגב הספר הזה? "פלא ספרותי החומק מכל הגדרה. נפילה חופשית שנופיה מתחלפים בקצב מסחרר, דיוקן עצמי מטלטל בכנותו ופרוזה שהפרוזאיות שלה היא שירה צרופה." המילים היחידות שהייתי לוקח מכאן הם "נפילה חופשית" ו- "חומק מכל הגדרה", כי פרוזה זה לא. אז מה זה כן? פשוט תיאור בוטה של חיי המין של הגיבורה, שהיא, איך לומר בצורה עדינה, לא בדיוק חסודה וענוגה. אז היא שוכבת עם גבר שמן שמגעיל אותה, עם נער שיכור, עם מנחה טלוויזיה, עם הבן של המנחה ועוד כמה עשרות גברים על הדרך, ומתארת הכל בפרוטרוט מגעיל ודוחה.

חוץ מהמין נוכל למצוא כאן גם המון התחכמויות שמנסות ומתאמצות להיות שנונות, אבל ממש לא הולך להן. טעימה קטנה: "שבע שנים של גבר זאת שנה אחת של אישה. זאת אומרת שאם את פוגשת גבר בן 35, אז בעצם הוא רק בן 5". אם כך, אל תאמינו לי, עולל בן 8, שטוען שהספר הזה גרוע להחריד.

את הספר כתבה ננו שבתאי, בתו של המשורר אהרון שבתאי ואחייניתו של הסופר יעקב שבתאי. מעניין עד כמה הייחוס המשפחתי גרם להוצאה להוציא את הספר.

בתחילת הספר הסופרת כותבת "כתבתי ספר שיבטא את המצוקה שלי, מצוקת האישה, מצוקת הרגע ומצוקת השעה". מצוקת השעה? מצוקת צב השעה.

» ביקורות נוספות של צב השעה
» ביקורות נוספות על ספר הגברים