ביקורת ספרותית על אמיל זולא מאת אנרי טרויה
ספר טוב

---

וידוי קטן: את אמיל זולא אני מכירה כסופר שיצא להגנת דרייפוס, אך מעולם לא קראתי ספר שלו.
זוהי נקודת המוצא לסקירה שלי.

אמיל זולא היה בן 58 בשנת 1898, כאשר נזעק להילחם על הוכחת חפותו של אלפרד דרייפוס.
קריאה בביוגרפיה המצויינת אודותיו שכתב אנרי טרויה מבהירה שזרעי חוש הצדק שלו, חיפוש האמת ונכונותו לקרוא תיגר על השלטון ועל הסדר החברתי היו נטועים בו כבר בצעירותו.

יחד עם פלובר הוא ייסד את הזרם הנטורליסטי בספרות - תיאור המציאות כפי שהיא ללא כחל ושרק, כשהטענה היא שתנאים חברתיים, תורשה וסביבה משפיעים על עיצוב אופיו של האדם.
תפיסה זו היא אבן היסוד של סדרה בת 20 ספרים העוסקים בתיאור משפחה אחת לדורותיה - סדרת "רוגון מאקר", אותה החל לכתוב ב-1868. רוב הספרים פורסמו בעיתונים בהמשכים עוד לפני שיצאו כספר ועוררו פולמוסים ספרותיים, ולא פחות חשוב - פולמוסים חברתיים ופוליטיים.
אציין מס' ספרים בולטים מסידרה זו.

**"ז'רבז" - כבר בתיק ההכנות שלו לספר כתב זולא כי ברצונו "להציג את הסביבה העממית ולהסביר באמצעותה את מנהגי העם הפשוט, למשל בפריז: השיכרות, הרס המשפחה, המהלומות, ההשלמה עם כל הבושות וכל המצוקות הנובעות ממצבו הקיומי הנתון של הפועל, מחיים של עבודה קשה, מתנאי צפיפות, הזנחה וכדומה. במילה אחת, תמונה מדויקת מאוד של חיי העם, על הזוהמה שבו, מופקרותו, שפתו ההמונית וכדומה. תמונה נוראה בעלת לקח משלה".

** "ז'רמינל" - רומן המתאר את התנאי העבודה והחיים הלא-אנושיים של הכורים ואת מצוקתם אל מול אנוכיותם של בעלי הרכוש. בספר זה מובלעת גם קריאה להתאגדות ולהתקוממות. זולא תהה אם יצליח להסביר בספרו את "שאיפתם של האומללים לצדק". הספר התקבל בציבור בהלם שפקח את עיניו לסבלות העם. זולא הפך למעורר המצפון הציבורי.

** "החורבן" - תיאור התבוסה המשפילה של צרפת ב-1870 במלחמה עם גרמניה. בספר תיאר תיאורים הופכי-קרביים את הקרבות האחרונים, את המצור על פריז והקומונה, וגינה את נפוליאון ה-3, את הקיסרית ואת הגנרלים הכושלים שהובילו את צרפת לאסון.

לצד הספרים שפירסם, לאורך כל השנים כתב זולא גם רשימות בעיתונות בהן הביע את דעתו על המצב הפוליטי והחברתי. הרוח שנשבה ממאמרים אלו היתה של שאיפה לצדק רב יותר, לשוויון חברתי וכלכלי רב יותר ולהחזרת הרפובליקה.

מכאן, אין זה פלא שכאשר צצה פרשת דרייפוס רתם זולא את עצמו ותרם את שמו - הוא נחשב באותה עת לגדול סופרי צרפת החיים - למאבק לזיכויו של דרייפוס. הוא עשה זאת בגבורה ובנכונות לשלם מחיר כבד. עד היום לא ברור אם מותו מהרעלת אוויר בביתו היה גם הוא חלק מהמחיר ששילם על מאבקו לצדק ולגילוי האמת.

אמיל זולא היה איש מוסר אמיתי. מעולם לא התרפס, לא בפני השלטון והאצולה ולא בפני ההמון. הוא פשוט רצה עולם טוב יותר.

בפעם הבאה שאזדמן לפריז, אשתדל להגיע לקברו ולהניח פרח.
עד אז אקרא את "גן עדן לאישה" שתורגם לא מזמן לעברית.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על אמיל זולא