ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 בינואר, 2016
ע"י רץ
ע"י רץ
אמיל זולא - שבר שתיקה
ויכוח גדול התפתח אצלנו במשפחה, האם יש מקום לשוברים שתיקה, לאחר שהימין תקף אותם כשתולים ולכאורה חשף את קלונם.
אחד מפעילי הארגון המרכזיים של שוברים שתיקה שהוזכר כמי שמוציא את דיבת ישראל בחו"ל, הוא א. אותו בני מכיר מהשרות המשותף שעברו יחד בעורב צנחנים.
אני טענתי שגם אם א. איבד את הדרך ונסחף לקיצוניות שגורמת לו לקחת מקרים קיצונים ולהציג אותם במגמתיות, עדיין אין זה אומר שפעילות שוברים שתיקה בכללותה איננה נכונה ומוסרית. יתרה מזאת, היא הכרחית לדמוקרטיה שברירית כמו זאת הקיימת במדינת ישראל, ההולכת ומקצינה את עצמה לימין המסתגר בלאומית, החובטת בשמאל כאויב, תהליך שבו הדמוקרטיה מאבדת את ערכיה האוניברסאליים ואת חופש הביטוי.
המציאות שלנו כעת, מעוררת בי עניין לחזור ולדון עם עצמי בפרשה היסטורית רחוקה ודומה, ולנסות להפיק ממנה תובנות לגבי ההווה שלנו. לכן חשבתי שנכון לחזור לאמיל זולא, מי ששבר שתיקה בפרשת דרייפוס, וזעק " אני מאשים " והואשם כבוגד. המבט לעבר הוא בכדי להבין תקופה אחרת, את ערכי הצדק והמוסר של זולא על רקע מתיחות בצרפת במאה ה-19, בין ימין לשמאל, בין ערכי הדמוקרטיה למיליטנטיות ולאומנות מקודשות, מה זה אומר עלינו ?
סוף שנות השישים של המאה ה-19, זולא הוא סופר שיש לו דעה, על מה שצרפת צריכה להיות, הוא ביקש חופש, שוויון בחלוקת הנכסים, משטר פרלמנטרי ראוי לשמו, אך הוא תויג כאיש שמאל שהמתנגד למשטר הימין, שעוד רגע יסתבך במלחמה עם פרוסיה, שתגרום לצרפת תבוסה, ולמרבה ההפתעה לחיזוק השסע בין הימין והשמאל, ללאומנות שהפכה, לשנאת השמאל והיהודים, ותוליך לאסונות שבהם צרפת תהייה מעורבת.
זולא כתב ספרים ענקיים בסגנון נטורליסטי, כמו ז'רבז, ננה והיצירה, ספרים המתארים מציאות של עליבות וניוון. הוא הייה בטוח שהסגנון הזה משקף עידן חדש של נאורות, חברה ופוליטיקה חדשים, זה הייה בתקופה שסופרים השפיעו על השיח הציבורי. זולא הפך למעורר המצפון הציבורי. הוא ביקר את המלחמה המטורפת של 1870, שגרמה לצרפת לקדש את הגנרלים שלה ולאהוב מצעדים צבאיים. היו שראו בכך ביזוי הצבא.
איך הפך זולא רודף הצדק הפובליציסט, מי שהיה ספון בביתו ופחד מהתמודדות עם העולם המציאותי, שהוטרד מהמתיחות בין אשתו לפילגש שלו, ולכרס שהחלה להשתפל מבטנו, לשחקן במשחק שחמט פוליטי רווי תככים ושקרים בצרפת המסואבת, מי שהפך בעצמו לקורבנה של מזימה ? אנרי טרויה מציב שאלה מעניינת בביוגרפיה שלו על זולא.
" אני מאשים ", הייתה הכותרת של זולא בעיתון " אורור " נגד העוול שנעשה לדרייפוס. בתגובה זעקו ההמונים ברחוב מוות לזולא, מערכת הביטחון זעקה, זולא גורם לביזוי הצבא. הוא נתבע על הוצאת דיבה, נדון לשנת מאסר ויצא לגלות באנגלייה, רדוף ועל סף שבירה.
השנים שעברו, הוכיחו שהשמאל והימין הקיצוניים גרמו לחורבנה של אירופה. ספריו של זולא, רובם נעלמו לתהום השכחה, רק מילותיו, ששברו שתיקה, " אני מאשים ", הפכו ליצירתו הגדולה ביותר, זאת שמגלמת צדק אוניברסלי לעומת פוליטיקה פנאטית הקוראת לרדיפת יריבים ולשנאה. נזכרתי בכך, בימים האלה בהם עלטה יורדת על הפוליטיקה שלנו, זאת שמחפשת כהצדקה לעצמה, יריבים אמתיים או בדויים, המכנה אותם בוגדים. אלא שכעת אנחנו חסרים את אנשי הרוח שיזעקו, אני מאשים, שיהוו מצפון האומה ההולכת ושוקעת לחוסר תיקווה.
אנרי טרויה, ביוגרף מהדור של פעם, מי שכתב בכתב יד, אך ידע אין סוף פרטים על מושאי כתיבתו, אותם הוא שזר לסיפורים אנושים נפלאים, באיכות של רומן היסטורי. הוא ידע להציב את גיבוריו מול דילמות הרות גורל. טרויה שכתב ביוגרפיה מופלאה על קתרינה הגדולה, לא הצליח הפעם לעניין באופן דומה בביוגרפיה על זולא, אולי מהסיבה שזולא היה אדם משעמם, גאון בכתיבתו, ועילג בדיבורו, אך היה לו רגע אחד של שיא אנושי, בשעה שנאבק לצדק, את הרגע הזה קלט טרויה כרגע של התעלות נדירה, כרגע שנחקק בתודעה האנושית לעד.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
לא בטוחה שהבנתי אותך אוקי, אבל בכל אופן - ההערה שלי התייחסה לדוגמה קונקרטית שנמצאת מול עינינו, ממש כאן.
|
|
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
קיצוניות מכל צד שהוא - מזיקה מאוד. בעלת יכולת הרס ומאיימת על הדמוקרטיה השברירית (בטח בארץ, בטח עכשיו).
ואחת הרעות החולות (מני כמה) בדעות קיצוניות ובקבוצות קיצוניות - חוסר היכולת, סבלנות וסובלנות במינימום - להקשיב לצד השני. בנדרש - ללמוד אותו (מה שמוביל את הצורך גם.. כן, בריגול). והרשתות החברתיות רק מוסיפות גפרורי תבערה בהיותן מאכילות את הנוטה להחזיק בדעת הקיצון בחומר שהוא מתבוסס בו במילא, וממרחיקות את ההיכרות עם הצד האחר בטח את הלמידה שלו, באופן של הסתה פרועה ומאיימת ודקלום סיסמאות שברובן הן חסרות כל ערך או מחשבה או אמירה משמעותית. נכון - לקיצון מכאן גם מכאן.
*** ולהערה של רויטל: "מסתבר שאנשים מאוד אוהבים שקיפות כשזה נוגע לאחרים, ושונאים חטטנות וריגול כשזה נוגע להם עצמם..." - לא מסכימה, וחושבת בדיוק ההיפך. משום שלא רק שאנשים שמחזיקים בדעות קיצוניות לא אוהבים שקיפות כשזה נוגע לאחר - הם אפילו לא מוכנים להקשיב "עד הסוף" ולא מוכנים ללמוד את דעות האחר. הם פשוט מקשיבים לסיסמאות של עצמם בסגנון שטיפת המוח... ו"שונאים חטטנות" - להיפך, הם רק זועקים את עצמם ואת סיסמאותינם לדעת.. ושמחים מאוד להשליך מנת שטיפת מוח מהמלאי שהם מחזיקים בו על כל מחטט מזדמן/ **** רץ, סקירה טובה ומעוררת מחשבות (טורדניות :-) |
|
דובשה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
הפלישתים/ פלשתינים
בכוונה הוספתי את האות יוד.
אלה הנושאים ברמה את שמם של עמי הים,מפלשו אי-אז למישור החוף, כיום הם שנואים על- ידי המצרים, הירדנים וכו'. העובדה הכואבת, השמים האלה לא נכנסים לקטגוריה. אמיל זולא . בנעוריי מאוד אהבתי את ספריו. האומץ שלו דיבר אלי. בספרו האדמה תיאר את המאבק שבין האדם לאדמה, בין איש לאישה, על יצרים, על אנושיות. ובספר, היצירה, הצייר, נכנס לציור, תרתי משמע, הבטן שצייר לא נשמה כפי שכיוון סיפור מפותל. כפי שהבנתי, "המלעיזים" אינם שונים מאותם היושבים בכנסת ישראל ומגחיכים עצמם ואותנו השותקים. וכי מה יכולה אני, אזרחית ןןתיקה שאיננה נחשבת לקליפת שום בעיני יושב- הראש והפמליה שלו. המצב העגום העלה בזכרוני סרט שראיתי לפני שנים, עולם חדש אחרי אובדן, עולם סגור, לבני האדם מותר לחיות עד גיל 35 ואז הם נשלחים "למקום אחר" מצד אחד מאריכים את חיינו, זה נחמד, ומצד שני מטפטפים, עול כבד אנחנו, הוותיקים, תופסי מקום. בן- גוריון, אמר, או"ם שמום. צחקנו. יושב- הראש הנוכחי... מישהו זוכר את צ'רלי צפלין הגאון בסרט ההוא בשנות השלושים ארבעים? רק אוסיף ואומר, הרעיון של אדמה חרוכה הוט טוב ויהיה טוב במידה והם יצליחולגרום להחזרת שטחים או חלילה וחס... ועוד דבר, האמריקאים רצחו עשרים מיליון אינדיאנים וגנבו במרמה את אדמותיהם, כנ"ל לגבי כל שטח כבוש, ואם זה היה הפוך, הם היו מחזירים לנו? |
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אוסיף ואומר, שכל עוד ירדן שלטה ב"שטחים", 95% מהם היו ריקים, ללא בניה, ללא עשייה,
ללא תעשייה וללא כלום. באו ה"כובשים" והפריחו את השממה. פתאום רוצים לקבל בחזרה את הפריחה הזו, אבל לא הירדנים יקבלו אותה, כי אם העם הלא רצוי ע"י אף אחד, הפלשתינאים. משעשע.
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רגע רגע.
גוזלים קרקעות? ההתנחלויות מוקמות על אדמות מדינה - אדמות שאם היו שייכות לערבים, נרכשו כחוק. כפי שאדמת כפר סבא נרכשה מערבים. שורפים שדות, עוקרים עצים? לא מניה ולא מקצתיה. לשכן שלי יש כרם קטן סמוך ליישוב - הגפנים נעקרו כולן בקיץ שעבר בידי ערבים. לעומת זאת, אף גפן לא נעקרה בשדות הערביים הרבים מסביב ליישוב. יש מקרים של שריפת שדות ערבים על ידי יהודים. יש הרבה יותר מקרים של הצתת שדות יהודים, השחתת רכוש יהודים, עקירת עצי יהודים. ואני חייבת לציין בצער שמעולם לא קם ארגון זכויות אדם כלשהו להגן על זכויות המתנחלים. 'הם קרויים אדם ואין אתם קרויים אדם'? לגבי ה'גידור למעשה של גבולות הארץ', נקבעות עובדות בשטח על ידי שני הצדדים. אני לא רואה היגיון בבנייה ברוואבי מחד והקפאה במעלה אדומים מאידך. |
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
פפריקה - על שטח ארץ מוגדר ומוגבל יושבים שני עמים, ברור שרק חלוקה של משאב הקרקע והמים בין שני העמים היא צודקת, אבל אנחנו באמצעות ההתיישבות מגדרים למעשה את גבולות הארץ מבלי להתייחס לקיומו של עם אחר, מבלי להתייחס
לזכויות הטבעיות שלו על אותו חבל ארץ, בדרך גוזלים קרקעות, שורפים שדוות, עוקרים עצים, ומתפלאים שהחיכוך הזה מוליד אלימות, שליטה של עם אחד על השני, תהליך שפוגע בילדים שלנו שנאלצים לעתים לעשות דברים אלימים בשירות הצבאי שהם בניגוד למצפונם ובניגוד לחינוך שקבלו מהבית, ויש מעטים שיש להם האומץ לבקר את אותם מקרים של אלימות, מתוך מטרה של שמירה על קווי המוסר של עצמנו, ואנחנו קוראים להם בוגדים, תהליך נוראי של משטרים אפלים.
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
עיקרון שתי מדינות לשני עמים חותר תחת ההתיישבות ביהודה ושומרון, זה נכון. אבל למה הפיתרון הזה הוא הנכון, הצודק והמקודש? בל נשכח שהפלסטינים מסרבים לקבל אותו. ולמה זה הופך את ההתיישבות לעוול?
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רץ - זו אינה הפרשנות שלי.
תיארתי איך אולי חשו הצרפתים באותה תקופה.
ודאי שהחשיבה הזו שולטת על השיח העכשווי - תראה איך זשל"ב הגיב אוטומטית על תחקיר עובדה... אה, לא לזה התכוונת? זו הצביעות אליה רמזתי. |
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
פפריקה - ההתיישבות ביהודה ושומרון היא עוול החותר נגד עקרון הפשרה, שתי מדינות לשני עמים.
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רץ קיציוניות היא דבר הרסני מאוד כולנו יודעים זאת.
התדמית שלנו גם ככה הרוסה בלי שיבואו הקיצונים הללו
ויירו לנו ברגלים ובידיים ובעיקר בלב.לא ככה פותרים בעיות. הרבה דברים מכעיסים אותי במדינה אבל הם מכעיסים אותי הכי הרבה. |
|
פֶּפֶּר
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רץ, אני גרה בשטחים. אשמח לשמוע עוד על העוולות והפרות החוק וזכויות האדם אצלנו. לא נתקלתי בהן לאחרונה.
הרצח בדומא היה מזעזע, אין ספק שבעקבותיו היינו צריכים לדון שנתיים לפחות בפשעי הימין כולו - לא אעמיד פנים שאני מצטערת שנזכרנו גם בפשעי השמאל. |
|
יוֹסֵף
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רץ ידידי,
צר לי, אני לא מבין את הטיעון שלך. וכי יש מקום לדיון ציבורי אחד ויחיד. האם בזמן שהדיון הציבורי עוסק ברצח של משפחה ערביה, אסור לו לעסוק במקביל בעוד דיונים חשובים?
מה שגם שבאורח פלא הדיון האחר עוסק גם הוא ברצח של ערבים, רק שהפעם אחראים לכך לא פעילי ימין קיצוני אלא פעילי שמאל קיצוני, המכונים משום מה 'פעילי זכויות אדם'. מסתבר שרויטל צדקה, השקיפות נוחה לאנשים רק כאשר היא נוגעת לאחרים ולא כשהיא נוגעת להם עצמם. |
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
פפריקה - אני מזכיר לך שהימין בשילטון - מצב בו העוולות והפרות החוק וזכויות האדם שמתחוללות בשטחים הם שערורייה,
איך זה קרה, שהדיון הציבורי מרצח משפחה ערבית על ידי פעילי הימין, עבר כעת לארגוני השמאל, הטקטיקה ידועה, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רויטל - זאת בדיוק הבעיה - זולא היה מרגל ? - נגד דרייפוס נרקמה עלילה שקרית, מכיוון שהוא היה יהודי היה קל לראות בו קורבן ובוגד, ולכן הפרשנות שלך מעוותת מהיסוד
התשובה שלך מראה באיזה קלות את הופכת את היוצרות, מציירת מציאות חלופית בדויה, האם יתכן שהחשיבה הזאת שולטת על השיח העכשווי.
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רויטל, מה שנכון נכון.
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
רויטל, כל מילה מלמיליאן.
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
זשל"ב, חוששני שקצת החמצת את האירוניה של פפריקה.
ובנוגע לחטטנות והריגול, כן, גם הצרפתים בזמנו לא התלהבו מהחטטנות והריגול של זולא, כשהוא אסף מידע על חפותו של דרייפוס. מסתבר שאנשים מאוד אוהבים שקיפות כשזה נוגע לאחרים, ושונאים חטטנות וריגול כשזה נוגע להם עצמם... |
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
כן. ראיתי בעובדה. פשוט מזעזע מה שהיה שם. מצד שני, החטטנות הזאת של אנשי ימין והריגול הזה אחרי עמותות השמאל, מזכיר קצת את מה שעושה להם הממשלה.
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
כן זשל"ב, גם אני גיליתי לאחרונה בהפתעה שיש חיה כזאת, שמאל קיצוני. עד עכשיו חשבתי שהמשפט 'יש קיצוניים בשני הצדדים' מתייחס לאיתמר בן גביר ולחמאס. ופתאום מסתבר שיש גם שמאל קיצוני!
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות - תודה, אני שקראתי את קתרינה הגדולה של טרויה, מעט התאכזבתי, זולא כתב נהדר, אבל גדולתו האומץ להלחם על הצדק, להגן על יהודי נרדף, מתוך הבנה שההגנה הזאת משרתת ערך גדול וחשוב גם לצרפת.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות - תודה, אני שקראתי את קתרינה הגדולה של טרויה, מעט התאכזבתי, זולא כתב נהדר, אבל גדולתו האומץ להלחם על הצדק, להגן על יהודי נרדף, מתוך הבנה שההגנה הזאת משרתת ערך גדול וחשוב גם לצרפת.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ז.ש.ל.ב - תודה
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אז ככה: הביוגרפיה היתה דווקא מעולה, אבל שום דבר לא ישווה לזולא עצמו.
זולא הוא לגמרי הסופר הצרפתי החביב עלי. הוא כותב נהדר, קראתי כל מה שיכולתי בעברית ואני עדיין מחפש בנרות את ז'רמינל.
לאחרונה היתה אדפטציה קצת רחוקה בערוץ 1 של גן עדן לאישה המופתי. חוזר ואומר: סופר ענק. |
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצויינת. טוב ששברת את השתיקה.
ואתה צודק. הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני (כן, מסתבר שיש דבר כזה שמאל קיצוני) באמת מערערים את היציבות בחברה שבה אנו בחיים. |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת