ביקורת ספרותית על אמיל זולא מאת אנרי טרויה
ספר טוב

---

ביוגרפיה תוססת ומרחיבת אופקים זו מביאה את סיפורו של גדול סופרי צרפת בתקופה של סוף המאה ה-19. למרות שנחשב לאחר מותו לגדול סופרי צרפת הביקורת, החברה וחבריו לא עשו לו חיים קלים במהלך חייו. זולא נולד להורים שהיגרו מאיטליה לצרפת ובכל שעת משבר ציבורית שפקדה אותו במהלך חייו הייתה נשלפת העובדה שהוא איננו צרפתי אלא איטלקי. זולא היה פורץ דרך בכתיבתו ואף ייסד את הסגנון הנטורליסטי בספרות, סגנון המדגיש לפרטים את המציאות וממחיש בפירוט רב את הסצנות המתוארות בסיפור.
הוא גדל יחד עם הצייר סזאן שאף הנציח אותו במספר קנבסים, הוא העריץ את פלובר וחבריו הקרובים היו הסופרים האחים גונקור, אלפונס דודה ועוד כמה סופרים מוכרים בני התקופה שהצליחו, אך אף אחד מהם לא הצליח כמוהו. עם ההצלחה באה הקנאה מצד חבריו והוא הואשם לא פעם ע"י האחים גונקור בכך שגנב מהם רעיונות וסיפורים ליצירותיו.
זולא היה סופר פורה ביותר, גולת הכותרת של יצירתו הייתה סדרה של 20 ספרים על בית רוגון-מקאר. סדרה המתארת שושלת משפחתית אחת, אך כל ספר נוגע לתחום חיים אחר או מעמד סוציו-אקונומי אחר עליו מבקש זולא לספר לקהל הקוראים. ספר אחד לדוגמא עוסק במעמד הנמוך ובזנות, ספר אחר בחיי הבוהמה, ספר אחר בחיי הכורים במכרות. מהספרים המוכרים והמוצלחים בסדרה אפשר למנות את "ננה", "ז'רבאז", ז'רמינל ועוד.
ספריו זכו לטונות של ביקורות והשמצות עם צאתם, חלק מתוך קינאה על הצלחתו וחלק מתוך השמרנים בחברה. ספריו של זולא היו מאוד פורצי דרך בסגנונם החושפני, זולא לא חשש לכתוב על נושאים שנחשבו וטו לכתיבה בצרפת. עם הזמן הוא הבין שהביקורות השליליות בעיתונות ובקהל בעצם משרתים אותו לטובה ומשפרים את המכירות של ספריו. מאמצע שנות השבעים ועד סוף המאה ה-19 הצלחתו הייתה גדולה והוא הפך אדם אמיד מאוד.
מהבחינה האישית הוא נישא לאלכסנדרין שלא הצליחה להוליד לו ילדים, ולאחר כמה שנות נישואין החל לנהל רומן עם מנהלת משק הבית שלו-ז'אן, אותה הביאה אישתו לעבוד בביתם. הרומן בין זולא לז'אן הניב 2 ילדים ובכל מהלך חייו זולא היה חי חלק מהיום עם אישתו וחלק בביתה של הפילגש שלו ואם ילדיו.
הפרשה שהכי מיוחסת לזולא בכל הנוגע ליהודים היא כמובן פרשת דרייפוס. הקצין הצרפתי-יהודי דרייפוס הואשם על לא עוול בכפו בריגול לטובת גרמניה. זולא שלמד מקרוב את הפרשה גילה שכמה כוחות פוליטיים וצבאיים בכירים שיתפו פעולה כדי להאשים את היהודי בבגידה. דרייפוס נשפט והואשם בבגידה, נכלא והוגלה לריצוי עונשו לאי בודד ועבודת פרך. זולא שחוסר המוסריות והצדק של הצבא והממשל זעזע אותו החליט להילחם בכל כוחו לטובת דרייפוס. הוא חי ברווחה רבה ומעמדו החברתי והציבורי היה גבוהה. הוא ידע שבכך הוא הולך לסכן את הכל, אך מוסריותו לא הניחה לו לנהוג אחרת. הוא פרסם את ה"אני מאשים" שלו בעיתונות, מאמר שהאשים באופן אישי קבוצה של פוליטיקאים ואנשי צבא. הוגשה נגדו תביעת דיבה והוא יצא אשם, נגזר עליו עונש מאסר של שנה. הוא ברח לאנגליה. מעמדו בקרב הציבור נפגע אנושות, משפחתו הוטרדה ואיומים רבים על חייו וחיי משפחתו היו דבר שבשגרה. נקצר כאן ונאמר שלאחר שנה זוכה דרייפוס וזולא חזר לצרפת ועונשו בוטל.
לילה אחד כשהוא בן 62, התעורר משנתו מכיוון שלא הרגיש טוב, קם ממיטתו החל ללכת, נפל ואיבד הכרתו. אשתו שהתעוררה אף היא קמה לעזור לו ואף היא נפלה ואיבדה הכרתה. למחרת בבוקר משאחד המשרתים לא הצליח להכנס לחדרם הוזמנו פורצים לפרוץ את הדלת, זולא מת ואת אלכסנדרין הצליחו להחיות. מסתבר שמישהו סתם את ארובת האח של חדרם והם הורעלו מהעשן. זה היה סופו של אחד מגדולי הסופרים הצרפתיים אי פעם. זולא כאות הערכה נקבר בפנתיאון האישים החשובים בפריז.
כתיבתו של טרויה מעניינת וממוקדת, אם כי ובצדק הוא נוטה לכתוב רבות על החברה, הפוליטיקה ואנשים משפיעים אחרים שחיו בתקופתו של זולא. מומלץ מאוד לכל מי שזולא מעניין אותו.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על אמיל זולא