זהו אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות.
שלושה שבועות הספר הזה מלווה אותי ולא נותר אלא להתפעם מהאהבה שבה הוא נכתב.
אהבת נכד לסבתו, לסיפור חייה שעליו לא ידע דבר ושאותו לא גללה בפניו אף פעם, אהבה לפרטים הקטנים, לחקר האמת, למהות הרגש, לסיפור.
על 560 עמודים, צפופים, הכתובים כיומן פורס יובל ירח בספר הבכורה שלו את אחד מספרי השואה החזקים שיצא לי לקרוא.
קשה שלא להתפעם מהחלטה של סופר שזהו ספרו הראשון לצלול לחקר כל כך מקיף של ההיסטוריה המשפחתית שלו ולברוא ספר שנדמה כאילו הגיבורה הראשית מספרת אותו בעצמה לפרטי פרטים כאילו התרחש רק אתמול.
עברו מספר שנים מאז קראתי את הספר "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל.
עד היום אני זוכר את הטלטלה שלוותה אותי בקריאתו.
לאורך הקריאה ב"השתיקות" נזכרתי לא מעט בתחושות שליוו אותי אז עת קראתי את "נוטות החסד" : איך כל זה יכול היה לקרות, מה עבר במוחם של האנשים.
אותן השאלות ליוו אותי כעת, רק מהצד השני של הספקטרום.
הספר הזה הוא הישג ספרותי - לא פחות.


















