ביקורת ספרותית על תודה מאת פבלו קצ'אז'יאן
ספר מעולה

---

מי שקורא הרבה יודע לזהות כבר בתחילת ספר איזה מין ספר זה הולך להיות. אתם יודעים, קראתם כבר רומנים היסטוריים, בלשים ודרמות. אבל לפעמים פותחים את הדלת ונכנסים מיד לעולם אחר לגמרי. שום דבר בו הוא לא כרגיל, לא הכתיבה, לא הדמויות, לא העלילה, לא האווירה. זה כאילו נסעתם הרבה פעמים לאירופה הקלאסית, אתם נרגשים ושמחים לקראת חוויה חדשה, אבל שדה התעופה דומה בכל המדינות, המלון מפתיע לטובה או לרעה אבל סה"כ דומה מאוד למלונות שכבר הייתם בהם. אתם פותחים את תפריט הרום סרוויס ונדהמים "מרק עולה פה 10 יורו?? ברומא זה עלה רק 7 יורו". אתם מאבדים את העשתונות לרגע כי אין אינטרנט, ואז נזכרים איך צריך להתחבר. אבל תארו לכם שאתם טסים למקום שלא הייתם בו בעבר, אתם לא יודעים למה לצפות ואיך שנפתחת דלת המטוס, אתם נשאבים לתוך ג'ונגל שוקק צמחיה וחיות גדולות. שכחתם מהדיוטי פרי, שכחתם מהמונית, שכחתם לחשב כמה כסף הוצאתם היום, הדבר היחיד שנותר הוא לנסות לשרוד, אתם מנסים להבין מה קורה, קודם כל, איפה אתם, מה החוקים במקום הזה, אבל כל דלת שנפתחת מגלה לכם שכל מה שחשבתם לא נכון, ההיגיון שחשבתם שהבנתם מופרך בשניות. אז בטח הבנתם ש"תודה" הוא חוויה כזאת, שום דבר שאני מכירה. עוד לפני שהספקתי להרהר בו כבר סיימתי אותו. ואחרי שהרהרתי קצת שוב פתחתי וקראתי אותו מההתחלה.
זה סיפור בגוף ראשון, המספר הוא עבד שעובר כל מיני חוויות בחווה של המעביד ואח"כ נגרר לכל מיני התרחשויות שלא ברור מה מטרתם ומי מוביל אותן.
הנאה צרופה.
ותודה לזיקית.

» ביקורות נוספות של שממית
» ביקורות נוספות על תודה