ביקורת ספרותית על מאישה לשועלה - תשע נשמות #26 מאת דיויד גארנט
ספר מעולה

---

סיפור חמוד על זוג אנגלי, נשואים טריים ומאוהבים, שעוברים משבר ומנסים להתמודד איתו. עכשיו, יש דיבור על מהותו של המשבר הזה. בסיפור הוא מתואר בפשטות, האישה הופכת בין רגע לשועלה ונשארת שועלה עד סוף חייה, האיש נותר אנושי. הוא ממשיך לאהוב אותה ללא תנאי, שומר עליה, מטפח אותה, מתמודד עם החייתיות ההולכת וגוברת בה ואחרי התחבטויות קשות עם עצמו, מקבל באהבה גם את החייתיות הזאת ואפילו את הגורים שלה, שהם תוצאה של בגידה בו עם שועל פרא. אבל באחרית דבר לספר הזה, מתוארת דעה, שכל הסיפור אלגורי. ההפיכה לשועלה היא בעצם הבגידה של האישה בבעל עם איש אחר. כי בתחילת הסיפור הקוראים מתוודעים לרכילות השכונתית על הזוג הזה, שם אומרים שהאיש השתגע בעקבות הבגידה של אישתו ועזיבתה את הבית. וגם הבחירה בשועלה, מכל החיות.. הרי השועלים הם ערמומיים. ואת הקטעים בהם השועלה מנסה בכל דרך לברוח מביתו, חופרת מחילות תחת החומה, מטפסת על ענפים ואף מעמידה פני מתה כדי שיכנס לבית ואז היא תוכל לברוח ממנו. את אלה אפשר לראות כאלגוריה לאישה שרוצה לצאת לעולם הפתוח ומלא בגברים מעניינים. הוא כל כך מאוהב בה שהוא מוותר אפילו על יחסי מין ומוכן לקבלה כך, כחיה קטנה ופראית. היא לא מסתפקת באהבתו, העולם הפראי קורא לה, הטבע, המחילות, שועלים, כלבי הציד המפחידים.
אני קראתי את הספרון הזה כולו כפשוטו, אהבתי את התיאורים האמינים של רצונותיה והתנהגויותיה של השועלה. קראתי אותו כסיפור אהבה טרגי. אבל חייבת להודות שיש משהו ברעיון האלגורי, אישה בוגדת יכולה להזכיר שועלה חייתית, בעלת עינים עדינות ואוהבות ובלי יכולת לעצור את התשוקה החוצה.

» ביקורות נוספות של שממית
» ביקורות נוספות על מאישה לשועלה - תשע נשמות #26