ביקורת ספרותית על לולי וילוז - לוקוס קלאסי #1 מאת סילביה טאונסנד וורנר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 במאי, 2017
ע"י שממית


נהניתי מאוד מהספר. הוא פשוט ואיטי, כנות צרופה וחסרת יומרות. הוא איטי כי מה כבר התרחש מהר בתחילת המאה שעברה? אנשים טיילו לאיטם על שבילי חצץ או על דשא. פעם בשנה הוציאו לאיוורור את כל הפוחלצים, וניקו להם את הפרווה, דברים כאלה... אבל מסתבר שהראש האנושי (לפחות הנשי) עבד כבר אז באותה קדחתנות. הסיפור של לורה נוגע ללב, כי היא דמות שולית ולא חשובה. רוב חייה היא זורמת, היא עוברת מבית לבית, היא עוזרת בגידול האחייניות, היא חלק דהוי מהנוף המשפחתי. בגיל 47, היא מחליטה, או שאולי המציאות סביבה לא משאירה לה אפשרויות אחרות, לעזוב את הקן המשפחתי ולעבור לגור בגרייט מופ (איזה שם מקסים לכפר). שם היא מתייחדת עם הטבע ולאט לאט מנתבת אל הייעוד האמיתי שלה. לצערה, טיטוס, האחיין החמוד הצעיר שלה, מגיע לגור בגרייפ מופ. כולו תמימות ועדנה, אבל הוא מטריף את לורה. הוא מכריח אותה להיות דודה כל הזמן. הוא מתלווה אליה בכוח לטיולים, הוא מבקש שתתפור לו כילה לצלוחית החלב, הוא נחתך ומבקש ממנה להדפיס עבורו, הוא כל הזמן זקוק לה. ההתחמקויות של לורה מהאחיין המפונק, מגלות לנו, הקוראים, את הכמיהה שלה להיות חופשיה. אהבתי מאוד את תיאור הכפר כלא ידידותי, ואת תיאורי הטבע. בסוף יש איזה מניפסט לגבי נשים ותפקידן בחברה. איכשהו פחות התלהבתי מהקטע הזה, למרות שברור לי שהוא הוא נושא הספר כולו.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
MishaEla (לפני 8 חודשים)
באמת סקירה טובה,

בדיוק סיימתי לקרוא את הספר לאחרונה.

מאוד לא מסכימה איתך לגבי הסוף,

בעיני סוף הספר הוא ה-קטע, בשבילו היה שוה לקרוא את כל הספר, עד כדי כך אהבתי אותו.

הוא כתוב מדהים והוא בכלל לא מניפסט בשום אופן, הוא מאוד אישי, בעיני.
אירית (לפני 8 חודשים)
סקירה טובה שעושה חשק לקרוא את הספר.
ומחפשי חופש וחירות תמיד אהובים עלי ...
תודה ויום נפלא.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ