גוּנָר הוּטוּנֶן הוא גבר גבוה ורזה ובעל חוש הומור מוזר. הוא אוהב לחקות חיות, ליילל כמו זאב בלילות, ולפעמים הוא מהיר חמה כילד. אחרי המלחמה הגדולה הוא מתיישב בלפלנד, בכפר רחוק בצפון הנידח, ושם טורח על שיקומה של טחנת קמח נטושה. ידי זהב יש לו, לטוחן החסון, וכל מי שרואה אותו בפעולה מתרשם מאוד. במיוחד מתרשמת ממנו היועצת החקלאית החדשה - סָנֶלְמָה קַיְרָמוֹ הנאווה.

אבל העניינים מסתבכים כשהוטונן מסתכסך עם כמה מבעלי השררה בכפר – הרופא, החנווני ומושל המחוז - ואלה, כיד החברה התומכת בהם, מפליאים בו את נקמתם. מה יעשה הטוחן? האם יצליח לחמוק? ומי יאמר את המילה האחרונה?

בין נופי בראשית, יערות ונהרות ובין ערי הצפון האפורות מתרחשת עלילתו של הסיפור הטרגי-קומי שלפניכם, ובו שפע של הומור פיני וגם שאלה מהדהדת אחת על החריגוּת ועל הסובלנות.

זהו אחד מספריו הפופולריים ביותר של הסופר הפיני אַרטוֹ פָּאָסילינה, המוכר לקהל הישראלי בזכות ספרו המשעשע שנת הארנב (סל"ע 2004).

שם הספר
שנת הארנב - ספריה לעם #527
אסירים בגן העדן