ביקורת ספרותית על ציפור ישנה - ספריה לעם #448 מאת יוכבד רייזמן
ספר מעולה

---

כל כך הרבה זמן חיפשתי את הספר הזה, והנה הגיע הרגע המיוחל בו קיבלתי אותי לידיי, המתנתי בציפייה נרגשת ליום שבת, היום היחיד בשבוע בו אני יכולה לזכות למעט שלווה ושקט, ולשבת בגינה ולקרוא....

החזקתי בידי את הספר הקטן הזה, בהיתי בכריכה, ופתחתי בעמוד הראשון, כבר במשפט הראשון "פעם הייתי ציפור, עכשיו אני פוחלץ מקורקע" הרגשתי כאילו מישהו נותן לי אגרוף חזק לבטן (מי שמכיר אותי יודע בדיוק למה).

אני בטוחה שאני לא הולכת לחדש לאיש מאומה עם הביקורת הזו, רבים וטובים ממני כבר כתבו...בזכות אותם ביקורות, הגעתי לספר המדהים הזה.

בראשית הספר מסופר על פייגי, שבעברה הייתה ציפור חופשיה, אך מאז "האסון" שפקד אותה, הטביעה את עצמה ביגון ובתחלואים שאינם אמיתיים, היא "נפלה למשכב" למשך תקופה של עשרים שנה, הצליחה לעבוד על כולם, על אימה, אחיותיה החורגות, אחיה למחצה, רופאים, חברות...ביטוח לאומי....ומי לא? מחלה "מוזרה" פקדה אותה.

"האסון" הנורא, החתן שהותיר אותה לבדה ביום חתונתם, פגע בכבודה, מרוב עלבון וצער, פייגי "המציאה" לעצמה מחלה.
המחלה – סוד כמוס, גזלה מאימה, ממשפחתה, וממנה עצמה שנים רבות של אושר, שמחה, יגון, וכאב, כאלו החיים שלנו, מהולים במגוון של שמחה וצער.

הרס עצמי, כל כך הרבה אנשים סובלים מהתופעה הזו...לא מזמן פורסם באחד העיתונים (עדיף שלא אציין את שמו, אחרי "מלחמת הכוכבים" שהייתה בפורום בנושא)...על אנשים שסובלים "מהמחלה" הזו הרס עצמי.
בעיניי פייגי הייתה בחורה בעלת התופעה הזו שנקראת הרס עצמי.

שנאתי את פיגיי! אילו הייתה לידי לבטח הייתה סופגת ממטר תוכחות על התנהגותה הבזויה, על רצונה לגרום עוול וסבל לאנשים שמסביבה....
ומצד שני, הבנתי אותה, מי לא חווה עלבון בחייו? אך כמה שוקעים לתוכו, אין לי מושג.

לכאורה נדמה כי פייגי איבדה את שפיותה, אך לא כך הדבר, פייגי למעשה חיה חיים כפולים, ביום היא חולה, שזרוקה במיטה, פולטת צעקות מידיי פעם, פניה מתעוותות, נשענת על אימה, או אחיותיה, בכדי שיחפפו את ראשה, ויסעדו אותה....

כשמגיע הליילה, ונחירות אימה למרחקים נשמעות, מתעוררת פייגי, מתקלחת, חופפת את שיערה, יוצאת מהבית, וחיה!!! חיה את חיי הלילה!

הספר מתאר את הדמויות בחברה החרדית, בעלת נורמות מוכתבות ונוקשות, ומשלב בצורה הומוריסטית רבדים מחייהם.

"בל תשחית" - עמוד 17
בעמוד הזה מתארת פייגי את אימה שהייתה מבשלת בישיבה, מפאת התקציב הזעום נאלצה אימה להיות יצירתית וכשרונית עם האוכל, צחקתי כל כך, אילו משרד הבריאות היה מבקר באותה ישיבה לבטח היה סוגר את המטבח ושולח את מרים מאחורי סורג ובריח תחת האשמה חמורה של ניסיון להרעיל בחורי ישיבה.

"מי חולה יותר" – עמודים 32-35
כאן מתארת פייגי את המפגש של אימה עם פלורה האישה לה היא משכירה את ביתה, השניים מתווכחות בניהן מי חולה יותר, ולמה פלורה אינה יכולה לצאת "מהמזבלה" הזו. נזכרתי באותו יום שהמתנתי בסבלנות בתור בקופ"ח, ולידי ישבו שתי זקנות חביבות, כשנכנסתי לרופאה, גיחכתי ואמרתי לה, על פי מה ששמעתי בחוץ, לא טיפול נמרץ צריך להזמין אלא את חברת קדישא.

"הבושה" עמוד 41
החברה החרדית (אולי אני טועה, אל תתפסו אותי במילה, נראה לי כך) מאוד מגוננת, אוהבת לשמור לעצמה את "הכביסה המלוכלכת", בעמוד הזה מרים נתקלת בחברה משכבר הימים של פיגיי, כאשר רותי מיכלזון שואלת לשלומה של פייגי, עונה לה מרים "כלום, היא מגדלת את ששת הילדים שלה ויש לה עוזרת עם לינה. בעלה מאוד עשיר והיא לא צריכה לעבוד". נדמה כי מרים כל כך מתביישת ב"מחלתה" של פייגי שהיא נאלצת ליצור מצב דימיוני בו פייגי היא האדם המאושר עלי אדמות, בכלל בחברה החרדית ישנן השלכות על שידוכים כשיש "כביסה מלוכלכת".

פייגי, היא דמות שנויה במחלוקת, מצד אחד בא לך להחטיף לה סטירה כשם שעשתה חברתה לילה ביום בו התוודתה פייגי בפניה, ומצד שני, הסופרת מצליחה לתאר את פייגי כבחורה אינטליגנטית ומוכשרת, אחת שלמדה בכוחות עצמה את השפה האנגלית ומתרגמת עבודות, ומצליחה להתפרנס למרות ההסוואה בה היא חיה, וגם עושה "מצוות", מממנת את לימודי הצ'לו של "חברתה".

"אמונות טפלות" – עמוד 78
אין לי מושג אם זה נכון, אין לי הוכחה שזה אמיתי, אני כן יודעת דבר אחד, שגם אני עשיתי זאת! למה? כי ככה אומרים.
כשנולד תינוק, אסור, אסור בתכלית האיסור לומר את שמו לפני הברית, למה? אל תשאלו אותי, ככה עושים!

אני יכולה להמשיך ולכתוב על עמודים שלמים שהיו עבורי עונג, אך לא אלאה אתכם מעבר...

מרים אימה של פייגי מוזמנת לבר המצווה של בנו של גבריאל "בנה" החורג....פייגי מחליטה שבזמן הזה היא תחליט אם ברצונה להמשיך לחיות או למות...

מרים מגלה את רשת השקרים שטוותה פייגי במהלך העשרים שנה, מכיוון שלא חשה בטוב, ביטלה את הטיסה ושבה לביתה, שם היא גילתה את האמת המרה, את השקר הנורא, את זוועות חייה בעשרים שנה האחרונות פורמות את קשריהם, והאמת המכוערת מתגלה לעיניה...
מערכת יחסים טעונה, האשמות, הטחת עלבונות, מתחוללת בין האם וביתה, הסוד הנורא נחשף!

מה קורה? מה החליטה פייגי? מה קרה למרים? כיצד גבריאל אחיה למחצה של פייגי מקבל את הבשורה? מה עם אסתי? מנוחה? וכל שאר הדמויות?? את זאת תצטרכו לגלות בעצמם, אז רוצו להשיג את הספר, ותזכו כמוני לקריאה שכול כולה הנאה אחת גדולה.

כמה מילות סיכום,

את הסיפור לכאורה מספרת פייגי, כשבתחילת כל פרק נרשמה הדמות עליה היא תספר, דבר המוסיף עניין וסדר בקריאה.
השפה עשירה, קולחת, נעימה, שנונה, משעשעת, טבולה בדבש ומהולה לעיתים במעט ג'ינג'ר מר.

חבל שאפשר להעניק רק 5 כוכבים לספר הנפלא הזה, בעיניי הוא שווה אף יותר, מצער גם לדעת שלספר הזה אין מספיק גושפנקא, אני המתנתי לו דיי הרבה זמן, ובכל פעם שמישהו העלה ביקורת, ייחלתי לרגע שגם אני אוכל לקרוא ולהתרשם, ומה אומר לכם? דוז פואה!!!

ולך, יוכבד רייזמן, הסופרת, את בעיניי מדהימה, מקווה לזכות לקרוא עוד ספרים שלך...

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על ציפור ישנה - ספריה לעם #448