“כמו תמיד, שום דבר לא בא במפתיע. תמיד יש רמזים מקדימים ואפשר לנחש מהם את התוצאה העתידית. רמז מספר 1: ספר ובו 588 עמודים, והוא לא סאגה בין-דורית ולא ספר פנטזיה. כתבתי כבר כמה פעמים, ואכתוב שוב: אורך כזה של ספר מרמז על פטפטנות יתרה של הכותב ועל אריכות מיותרת וחוסר הידוק עלילתי. אין לזה הצדקה. רמז מספר 2: מעגל ובו הכיתוב "coming to netflix" על הכריכה. למה להסריט ספר טוב? ועוד לנטפליקס? רמז מספר 3: המלצה על הכריכה מאת גיליאן פלין. סופרת טובה, גיליאן פלין, ובכל זאת לא ברור למה צריך המלצה שלה על ספר של מישהי אחרת. בדרך כלל המלצות על הכריכה הן סימן לספר בינוני מינוס. רמז מספר 4: לספר קוראים באנגילת Pieces of her. איך "חלקים ממנה" הופך להיות "אני אף אחת"? ולמה בעצם? כמו תמיד, התעלמות מרמזים בולטים היא לא דבר טוב, ורק סממן לעקשנות האישית שלי. הספר נפתח בסצנת מסעדה בה יושבות לורה, קלינאית תקשורת בת חמישים וחמש המחלימה מסרטן השד, וביתה אנדי, או אנדריאה, שחוגגת את יום הולדתה ה-31. אנדי לא מוצלחת, עובדת בעבודה גרועה ולא מצליחה למצות את חייה, בעוד לורה קוצרת שבחים מלקוחות עבר. את המצב הרגוע והנינוח קוטע מסע רצח ברוטלי, ואנדי נדהמת לגלות שאימה מתפקדת להפליא בסיטואציה הקשה ולמעשה הורגת את התוקף בקור רוח. מכאן מתחיל מסע גילויים של אנדי, כזה שנע בין ההווה (2018) לעבר (1986) שבו היא מגלה הרבה דברים שלא ידעה על העבר של אמא שלה. מה יש במסע הזה? הורים חורגים, אב שחור, שחיתות באגף הרווחה, כת של פושעים אנרכיסטיים, הומוסקסואלים בשנות השמונים, איידס, תיאוריה פמיניסטית, נגינה וריקוד מקצוענים, הרבה שמות של שירים ונוסטלגיה. מה אין במסע, או בכלל בספר? בנייה אמינה של הדמויות והמניעים שלהן, תיאור משכנע של השינוי שעוברת אנדי במהלך המסע, מתח, עניין. בשורה התחתונה: תקשיבו לרמזים, או לשאר הביקורות באתר, ותחפשו ספר אחר.”

“חברים, בואו נתחיל מה(!!!)דבר- הספר עשוי מנייר ממוחזר! גאונות שאין לי מושג למה לא מעתיקים גם לשאר הספרים שיוצאים לאור בישראל. הבנתי שבחו"ל זה הסטנדרט ועפתי על זה ממש! גם קול בטירוף וגם עושה טוב לסביבה. קופי פייסט דחוף :) ועכשיו לספר עצמו: הוא שכב אצלי על המדף מלא זמן כי חיכיתי שתעלה הסדרה בנטפליקס כדי שאוכל לצפות בה ישר כשאסיים לקרוא אותו (יש לי קטע כזה כי אחרת אני שוכח את העלילה אחרי הרבה זמן וזה מבאס ממש..) אז ציפיתי וציפיתי וציפיתי ובגדול הספר סיפק את הסחורה והיה מותח כמעט לכל אורכו (והוא ארוך!!), למרות שפה ושם היו כמה קטעים נמרחים, בעיקר בהתחלה וכשאנדי יצאה לתחילת המסע. אהבתי הרבה יותר את הקטעים שחזרו אחורה לעבר בשנת 1986, שם היה האקשן האמיתי. בגדול, ממליץ ובע"ה אולי אקרא ספרים נוספים שלה. עכשיו נשאר לחכות לסדרה שעולה אוטוטו בנטפליקס ולראות מה יהיה טוב יותר :)”

“ספר מתח ראשון בחיי שאני לא מצליחה לסיים. אפשר להאשים את הקורונה בחוסר היכולת שלי להתרכז ברמה שהספר הזה דרש ואפשר גם להאשים את הספר עצמו שלא נתן פייט חזרה. בסופו של דבר קראתי 400 עמודים ממנו כמעט ועדיין הצלחתי לוותר עליו בלי לדעת את הסוף כי הוא התיש אותי. אלא אם כן יש איזה טוויסט אדיר בסוף די הבנתי את הרעיון הכללי שלו והוא באמת עמוס בעמודים מיותרים לטעמי שגרמו לי להעדיף לבהות בגבי ברבש בפעם המליון מדגמן שקפים. אולי הקורונה זה בכלל לא זמן טוב לאף ספר ולצערי הספר הזה שילם את המחיר אבל לפי ביקורות נוספות פה עליו אני מבינה שאני לא היחידה שחשה כך כלפיו. אני לא מדרגת אותו (פעם ראשונה שלי) ומשאירה את הביקורת כחומר למחשבה האם באמת ישנם ספרים שעיתוי הקריאה שלהם חורץ את דינם?”

“" בחיי, הגעתי לגן עדן" היא אומרת "גן עדן?" עונה לה הצלע השלישית שלנו, "זה יותר טוב מגן עדן" והנה, שוב, הוויכוח הרגיל, זה שאותו אני אשנן גם אם תעירו אותי מתוך שינה, אני נאנחת, ושותקת, כי...כשהן מתחילות זה לא נגמר אף פעם בטוב אם מתערבים. מושלם, מספר אחת ביקום, גאוני, יצירת מופת, ועוד ועוד מילים נזרקות לחלל האוויר, ואני בוהה בשתיהן, מנסה להחליט אם הן הבעיה ואלפים שכמותם או שזו רק אני? מכירים את הרגע שבו מגיע טרנד חדש וכולם נוהרים אליו? וכשאתם מגיעים אתם לא מבינים על מה המהומה? זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה. גם עליו הייתה מהומת עולם, ססמאות נזרקו לחלל האוויר, יש סרט שעומד לצאת בנטפליקס מבוסס על הספר ועוד ועוד ועוד נתחיל בזה, שאם הוא היה כל כך מוצלח לא היה לוקח לי שבוע לסיים אותו. ועכשיו קצת על העלילה, מה אנחנו יודעים על מי שהביאה אותנו לאוויר העולם? על האימא שלנו? איזה סוד נורא היא שומרת? כיצד ייתכן שגם האבא שלנו לא יודע כלום על אישתו? על העבר שלה? על המשפחה? אייך מצליחים לשמור סוד כל כך נורא מעל 30 שנה? ועוד מהאנשים הכי קרובים אלייך? אנדריאה חושבת שהיא יודעת הכל על אימא שלה, היא בטוחה למעשה שאימא שלה לורה בחיים לא הסתירה ממנה כלום (כאן כבר אפשר לגחך מהנאיביות ומהתיאורים של ההלם שלה, נו באמת, את בת 31 ) לורה, קלינאית תקשורת במקצועה, מחזירה את אנדריאה מניו יורק לטפל בה לאחר שהיא מגלה כי חלתה בסרטן השד, לורה גרושה מגורדון עו"ד במקצועו אביה החורג של אנדריאה. ביום הולדתה ה 31 של אנדריאה מתרחש מקרה רצח קשה בקניון בשעה שאנדריאה ואמא נמצאות בו, המקרה הזה שולח את אנדריאה למסע לגילוי האמת ולחשיפת הסוד הנורא. אנדריאה עד לרגע המקרה בקניון מתוארת באישה שנחבאת אל הכלים, חסרת ביטחון, בקושי מדברת,מפחדת מהצל של עצמה, חסרת חברה, בקושי מבלה, ופתאום, בין רגע אחד הופכת להיות נינג'ה. המסע של אנדריאה לחקר האמת נע בין המציאות של עכשיו לשנת 1986 שבו החל הסוד הנוראי. אין ספק שהסיפור יותר בדיוני מאשר נושק למציאות. "נו, תגידי משהו" הן אומרות יחדיו "מה יש לי להגיד? גלידה אמריקאית של מקדונלד'ס עם צבע מאכל" אני עונה "אויש, מה את מבינה" הן צועקות יחד נו, טוב, אולי אני באמת לא מבינה, אבל זה בדיוק מה שהחך שלי טעם.”

“כמו תמיד, שום דבר לא בא במפתיע. תמיד יש רמזים מקדימים ואפשר לנחש מהם את התוצאה העתידית. רמז מספר 1: ספר ובו 588 עמודים, והוא לא סאגה בין-דורית ולא ספר פנטזיה. כתבתי כבר כמה פעמים, ואכתוב שוב: אורך כזה של ספר מרמז על פטפטנות יתרה של הכותב ועל אריכות מיותרת וחוסר הידוק עלילתי. אין לזה הצדקה. רמז מספר 2: מעגל ובו הכיתוב "coming to netflix" על הכריכה. למה להסריט ספר טוב? ועוד לנטפליקס? רמז מספר 3: המלצה על הכריכה מאת גיליאן פלין. סופרת טובה, גיליאן פלין, ובכל זאת לא ברור למה צריך המלצה שלה על ספר של מישהי אחרת. בדרך כלל המלצות על הכריכה הן סימן לספר בינוני מינוס. רמז מספר 4: לספר קוראים באנגילת Pieces of her. איך "חלקים ממנה" הופך להיות "אני אף אחת"? ולמה בעצם? כמו תמיד, התעלמות מרמזים בולטים היא לא דבר טוב, ורק סממן לעקשנות האישית שלי. הספר נפתח בסצנת מסעדה בה יושבות לורה, קלינאית תקשורת בת חמישים וחמש המחלימה מסרטן השד, וביתה אנדי, או אנדריאה, שחוגגת את יום הולדתה ה-31. אנדי לא מוצלחת, עובדת בעבודה גרועה ולא מצליחה למצות את חייה, בעוד לורה קוצרת שבחים מלקוחות עבר. את המצב הרגוע והנינוח קוטע מסע רצח ברוטלי, ואנדי נדהמת לגלות שאימה מתפקדת להפליא בסיטואציה הקשה ולמעשה הורגת את התוקף בקור רוח. מכאן מתחיל מסע גילויים של אנדי, כזה שנע בין ההווה (2018) לעבר (1986) שבו היא מגלה הרבה דברים שלא ידעה על העבר של אמא שלה. מה יש במסע הזה? הורים חורגים, אב שחור, שחיתות באגף הרווחה, כת של פושעים אנרכיסטיים, הומוסקסואלים בשנות השמונים, איידס, תיאוריה פמיניסטית, נגינה וריקוד מקצוענים, הרבה שמות של שירים ונוסטלגיה. מה אין במסע, או בכלל בספר? בנייה אמינה של הדמויות והמניעים שלהן, תיאור משכנע של השינוי שעוברת אנדי במהלך המסע, מתח, עניין. בשורה התחתונה: תקשיבו לרמזים, או לשאר הביקורות באתר, ותחפשו ספר אחר.”

“חברים, בואו נתחיל מה(!!!)דבר- הספר עשוי מנייר ממוחזר! גאונות שאין לי מושג למה לא מעתיקים גם לשאר הספרים שיוצאים לאור בישראל. הבנתי שבחו"ל זה הסטנדרט ועפתי על זה ממש! גם קול בטירוף וגם עושה טוב לסביבה. קופי פייסט דחוף :) ועכשיו לספר עצמו: הוא שכב אצלי על המדף מלא זמן כי חיכיתי שתעלה הסדרה בנטפליקס כדי שאוכל לצפות בה ישר כשאסיים לקרוא אותו (יש לי קטע כזה כי אחרת אני שוכח את העלילה אחרי הרבה זמן וזה מבאס ממש..) אז ציפיתי וציפיתי וציפיתי ובגדול הספר סיפק את הסחורה והיה מותח כמעט לכל אורכו (והוא ארוך!!), למרות שפה ושם היו כמה קטעים נמרחים, בעיקר בהתחלה וכשאנדי יצאה לתחילת המסע. אהבתי הרבה יותר את הקטעים שחזרו אחורה לעבר בשנת 1986, שם היה האקשן האמיתי. בגדול, ממליץ ובע"ה אולי אקרא ספרים נוספים שלה. עכשיו נשאר לחכות לסדרה שעולה אוטוטו בנטפליקס ולראות מה יהיה טוב יותר :)”

“ספר מתח ראשון בחיי שאני לא מצליחה לסיים. אפשר להאשים את הקורונה בחוסר היכולת שלי להתרכז ברמה שהספר הזה דרש ואפשר גם להאשים את הספר עצמו שלא נתן פייט חזרה. בסופו של דבר קראתי 400 עמודים ממנו כמעט ועדיין הצלחתי לוותר עליו בלי לדעת את הסוף כי הוא התיש אותי. אלא אם כן יש איזה טוויסט אדיר בסוף די הבנתי את הרעיון הכללי שלו והוא באמת עמוס בעמודים מיותרים לטעמי שגרמו לי להעדיף לבהות בגבי ברבש בפעם המליון מדגמן שקפים. אולי הקורונה זה בכלל לא זמן טוב לאף ספר ולצערי הספר הזה שילם את המחיר אבל לפי ביקורות נוספות פה עליו אני מבינה שאני לא היחידה שחשה כך כלפיו. אני לא מדרגת אותו (פעם ראשונה שלי) ומשאירה את הביקורת כחומר למחשבה האם באמת ישנם ספרים שעיתוי הקריאה שלהם חורץ את דינם?”

“" בחיי, הגעתי לגן עדן" היא אומרת "גן עדן?" עונה לה הצלע השלישית שלנו, "זה יותר טוב מגן עדן" והנה, שוב, הוויכוח הרגיל, זה שאותו אני אשנן גם אם תעירו אותי מתוך שינה, אני נאנחת, ושותקת, כי...כשהן מתחילות זה לא נגמר אף פעם בטוב אם מתערבים. מושלם, מספר אחת ביקום, גאוני, יצירת מופת, ועוד ועוד מילים נזרקות לחלל האוויר, ואני בוהה בשתיהן, מנסה להחליט אם הן הבעיה ואלפים שכמותם או שזו רק אני? מכירים את הרגע שבו מגיע טרנד חדש וכולם נוהרים אליו? וכשאתם מגיעים אתם לא מבינים על מה המהומה? זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה. גם עליו הייתה מהומת עולם, ססמאות נזרקו לחלל האוויר, יש סרט שעומד לצאת בנטפליקס מבוסס על הספר ועוד ועוד ועוד נתחיל בזה, שאם הוא היה כל כך מוצלח לא היה לוקח לי שבוע לסיים אותו. ועכשיו קצת על העלילה, מה אנחנו יודעים על מי שהביאה אותנו לאוויר העולם? על האימא שלנו? איזה סוד נורא היא שומרת? כיצד ייתכן שגם האבא שלנו לא יודע כלום על אישתו? על העבר שלה? על המשפחה? אייך מצליחים לשמור סוד כל כך נורא מעל 30 שנה? ועוד מהאנשים הכי קרובים אלייך? אנדריאה חושבת שהיא יודעת הכל על אימא שלה, היא בטוחה למעשה שאימא שלה לורה בחיים לא הסתירה ממנה כלום (כאן כבר אפשר לגחך מהנאיביות ומהתיאורים של ההלם שלה, נו באמת, את בת 31 ) לורה, קלינאית תקשורת במקצועה, מחזירה את אנדריאה מניו יורק לטפל בה לאחר שהיא מגלה כי חלתה בסרטן השד, לורה גרושה מגורדון עו"ד במקצועו אביה החורג של אנדריאה. ביום הולדתה ה 31 של אנדריאה מתרחש מקרה רצח קשה בקניון בשעה שאנדריאה ואמא נמצאות בו, המקרה הזה שולח את אנדריאה למסע לגילוי האמת ולחשיפת הסוד הנורא. אנדריאה עד לרגע המקרה בקניון מתוארת באישה שנחבאת אל הכלים, חסרת ביטחון, בקושי מדברת,מפחדת מהצל של עצמה, חסרת חברה, בקושי מבלה, ופתאום, בין רגע אחד הופכת להיות נינג'ה. המסע של אנדריאה לחקר האמת נע בין המציאות של עכשיו לשנת 1986 שבו החל הסוד הנוראי. אין ספק שהסיפור יותר בדיוני מאשר נושק למציאות. "נו, תגידי משהו" הן אומרות יחדיו "מה יש לי להגיד? גלידה אמריקאית של מקדונלד'ס עם צבע מאכל" אני עונה "אויש, מה את מבינה" הן צועקות יחד נו, טוב, אולי אני באמת לא מבינה, אבל זה בדיוק מה שהחך שלי טעם.”