ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 16 ביוני, 2016
ע"י מיכל
ע"י מיכל
קודם כל אני חייבת לציין שקיבלתי את הספר הזה מאבא שלי, שהוא כותב פה באתר ומכונה כאן צב השעה. אני לא כל כך אוהבת לקרוא כך שיכול להיות שזו הביקורת היחידה שאכתוב. מצד שני הספר הזה עשה לי חשק לקרוא כך ש... ימים יגידו.
כשהייתי קטנה ורציתי יום חופש מבית הספר, נהגתי לעשות את עצמי חולה. בשלב מסוים הייתי צריכה לגוון, כי זה כבר היה חשוד שכל פעם אני סובלת מכאבי ראש נוראיים או שהגב שלי נתפס... פעם אחת ובאופן מאוד מקורי, עשיתי את עצמי כאילו אני סובלת מגיהוקים בלתי נשלטים. כן, זה נראה הזוי ומגוחך, אבל כשהילדה הקטנה שלך מגהקת במשך עשר שעות ללא הפסקה, זה ממש מדאיג. בסוף מה שקרה זה שכנראה מכל זיופי הגיהוקים האלה התחלתי לסבול מגיהוקים אמתיים. פשוט גיהקתי במשך שעות בלי יכולת להפסיק. אז ממש לא נהניתי מיום החופש שתכננתי לעצמי, ובמקום לראות סרטים בכיף, מצאתי את עצמי הולכת לרופא.
המקרה הזה שלי מאוד מזכיר לי את המקרה של פייגי, גיבורת הספר. היא כל כך נכנסה לתפקיד שהיא כפתה על עצמה וההתחזות שלה היתה כל כך מוצלחת, שאני חושבת שבסופו של דבר זה כבר הפך להיות חלק ממנה באופן שהיא בעצמה קצת איבדה את הכיוון בין אמת ושקר, בין מציאות לדמיון. אתם יכולים להבין עד כמה חשתי עימה הזדהות מלאה. וכמה שהזדהיתי איתה, גם כעסתי עליה. אפילו מאוד. כי היא הרסה לעצמה את החיים. ומיד סלחתי לה, כיהדמות שלה כל כך מרגשת, כל כך נוגעת ללב. המצב שנכפה עליה היה קשה, אבל היא בחרה בדרך תגובה קשה עוד יותר, באשר אבדתי אבדתי, כשהיא מבטלת לגמרי את עצמה ואת כל החיים שלה ובוחרת בדרך של הענשה עצמית הכי קשה שיכולה להיות ולא רק הענשה עצמית אלא גם פגיעה מכוונת באנשים אחרים. ולא סתם אנשים אלא האנשים הקרובים לה ביותר. הפרקים של פייגי מסופרים בגוף ראשון ודרך הסיפור הזו מגבירה את ההזדהות עם הדמות, עם התחושות שלה, הייסורים שלה והכאבים שלה.
באופן בלתי צפוי לחלוטין הסופרת מצליחה לשלב גם כמה רגעים (רגעים קטנים של חסד אני קוראת להם) של חוש הומור בריא ושל שמחה שמצליחים להשכיח מעט את הסבל והמצוקה והכאב והתסכול שמלווים את (חוסר) חייה של הגיבורה. ודווקא כשהצלחתי קצת לחייך בתוך כל המר והעצוב הזה, הגיע הסוף של הספר (היותר מדי קצר) הזה. והסוף הזה טלטל אותי לגמרי. לא אספר פרטי עלילה ורק אומר שהסוף הזה מצמרר. פשוט מצמרר. סוף שאי אפשר להישאר אדישים אליו.
ועוד משהו: ספר טוב מגלה לך עולמות חדשים. פותח לך חלונות למקומות שלא הכרת. הספר היפה הזה לא רק פתח לי חלון אלא פתח לי דלת. הספר מתרחש לפני כמה עשרות שנים בסביבה חרדית שלא מוכרת לי ומתאר אורח חיים שהוא זר לי. ובכל זאת הוא הצליח לרגש, והוא עשה את זה בגדול.
אני יושבת מול המחשב ומחפשת מילה אחת שתגדיר את הספר הזה, ואני חושבת שמצאתי אותה. מטלטל - זאת המילה. מומלץ בחום.
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מיכל
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה לכולכן. לושו, עדיף כאבי בטן, נתת לי רעיון לפעם הבאה...
|
|
|
לוּשוּ
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אחלה סקירה, אצלי אלו היו "כאבי בטן" נוראיים שהמחזתי לקהל הביתי- שזיכו אותי ביום חופש..
הילדה שבי מסירה את הכובע בפנייך על רעיון הגיהוקים, מקורי, והמחיש את הספר יפה. תישארי איתנו :) |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מיכל סקירה יפיפיה על ספר שריגש גם אותי מאוד...וברוכה תהיי
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
יפה מאוד. כתבת נהדר, מיכל.
ברוכה הבאה.
|
|
|
מלכה לוין
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
שמחה שאהבת, ספר מקסים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
יופי של ביקורת. תודה ותמשיכי להיות איתנו
|
|
|
מיכל
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה לכולם, מכל המשפחה (כולל החתולים). מאוד התרגשתי.
שונרא, את כותבת מקסים... |
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
ברוכה הבאה, ביקורת נהדרת
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אבא שלך מכונה גם טרטלאב והוא יסתבך איתי מאוד אם הוא לא יסדר שתישארי פה ושתמשיכי לכתוב.
הטרטלאבית לא התרחקה מהצב שאכל את התפוח שליידו צמח העץ ששורשיו עמוקים כצמרתו המתגבהת. (טרטלאבי, זה לא ייחשב נפוטיזם אז תן לילדה לייק גדול עטוף במחמאות. ותביא גם את הטרטלאבים האחרים.) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
העץ אינו צומח רחוק מהתפוח שנפל ממנו
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
גודל האילן כעומק שורשיו (או משהו כזה)
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
ברוכה הבאה מיכל.
כתבת כל כך יפה, קשה להאמין שזו כתיבה של משהי שלא קוראת:)
מאחלת לך ולנו שתקראי עוד הרבה ותכתבי פה עוד הרבה. |
40 הקוראים שאהבו את הביקורת
