ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 באפריל, 2016
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
כשנשמעה האזעקה ביום הכיפורים לבשתי פיג'מה. אני זוכרת את זה מפני שהתביישתי לרדת ככה למקלט. ידעתי שכל החברים שלי מהשכונה יהיו שם. למזלי ההורים שלי היו עסוקים. כל אחד מהם לקח את אחת האחיות התאומות שלי על הידיים ומיד הם ניגשו אל הדלת ממול, לעזור לשתי הקשישות שגרו שם יחד לרדת במדרגות. בקומה השנייה הם עצרו רגע כדי לוודא שעמוד חשמל וחצי, האיש הגבוה ואישתו הנמוכה שגרו מתחתינו, שמעו את האזעקה ויורדים גם הם. בתוך ההמולה הזאת הצלחתי להימלט ולעלות בחזרה לקומה השלישית ובחסות האור הכחול שהבליח מן המנורה שדלקה בחדר המדרגות, להיכנס הביתה ולהחליף בגדים. למרות הנזיפות הקשות שספגתי כשהגעתי למקלט זה היה שווה. הייתי לבושה.
בהפגנת ה 400 אלף הייתי בכיכר והסתובבתי בין האנשים. ראיתי פתאם אישה אחת שידעתי שאני מכירה אותה ולא זכרתי מאיפה. אמרתי לה את זה וכשהיא אמרה שהיא לא מכירה אותי ידעתי שזאת היא, כי גם את הקול שלה הכרתי. נפרדנו ככה, בלי שיש לי מושג מי היא ורק אחר כך נזכרתי שהיא מהרכבת. באחת הנסיעות שלי, חיפה – תל אביב, היא ישבה מולי ודיברה עם מישהו במשך כל הנסיעה ואני רק הקשבתי להם והתבוננתי בה.
כשרבין נרצח עמדתי באבן גבירול פינת צייטלין. באסון המסוקים הייתי אצל ההורים שלי. ראיתי טלויזיה.
גם בקולומביה זה ככה. את יכולה לפגוש מישהו שאת לא מכירה ותוכלו לספר אחד לשני איפה הייתם ביום מסויים ובשעה מסויימת ומה עשיתם באותו הזמן למרות שעברו מאז הרבה מאד שנים. ד', חברה שלי, אומרת שבעולם נורמלי ככה זה במשפחה. אנשים עוברים יחד רגעים שמשפיעים עליהם ובמידה מסויימת גם מעצבים אותם ואחר כך הם יכולים להזכר ופתאם שוב להיות שם מתוך איזו תחושת שותפות, כי את חלק מזה וזה חלק ממך.
הספר הזה מספר שני סיפורים אישיים שהקשר ביניהם נגזר מהמציאות הקולומביאנית שהיא כזאת, גוזרת שותפות בין אנשים שאין ביניהם שום קשר. הם מותחים ויש בהם נסיון להתחקות אחר חייהם של אנשים זרים שרגע אחד משותף חיבר ביניהם.
ואסקס כותב בשפה נהדרת, כזאת שלא מרגישים בה כיוון שהיא מצליחה להמחיש את כל מה שהיא באה לתאר בעזרת דימויים שהם גם מפתיעים וגם רלוונטיים.
רק דבר אחד מייגע יש בו. הוא מסביר. החל מעמוד 210, לקראת הסוף, הוא בא ואומר את כל מה שהשתמע מהסיפור שלו. ולא צריך את זה, כיוון שהוא מצליח להנכיח באופן כל כך משכנע את המציאות של קולומביה דווקא דרך סיפורים אישיים. רק את זה לא אהבתי. כל היתר נפלא.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סוריקטה
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, עומר ציוני
|
|
|
עומר ציוני
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אני לא יודע איך הספר, אבל הביקורת שלך מקסימה
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אבל קלינטון לא עצר :-)
|
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
נפלא להסתכל ממבט על כל התמונה כשאנחנו בוגרות
והדברים שזכרנו בעת מלחמה כשהיינו ילדים.
אני משום מה זוכרת שמלות מקסי שנשים היו לבושות באותה תקופה וכנראה במקלט עם כל הבלאגן הזיכרון נתקע שם..סקירה יפה וחג אביב שמח |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
טוב שעצרת שם, שונרא :-)
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
והביקור של סאדאת, והסכם השלום בבית הלבן, וגביע אירופה לאלופות, והאירוויזיון בירושלים, והשלום חבר של קלינטון,
ואיי דיד נוט הב סקס ווית דת וומן - גם של קלינטון, שבכלל לא קשור להוויה הישראלית ולכחול-לבן, אם כי השמלה הייתה דווקא כחולה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
שוב .תודה
ויש מצב, גלית, שהאור הכחול הבליח לתוך הזכרון הזה רק מפני שהוא היה שם באותה תקופה.
|
|
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אני הקטנונית רק שאלה
ביום כיפור האזעקה הייתה ב 14:30 לא?
גם לי יש שלל זיכרונות (מלחמת יום כיפור ,הלוויה של גולדה ,הודעה על פטירת יגאל אלון, רצח רבין אסון המסוקים) מגובים בתמונה מסויימת עם ידע היכן הייתי ,עם מי הייתי, מה עשיתי ככה ארועים נצרבים בנו מתוך ההקשר שלנו בתוכם.בסופו של עניין מי הכי חשוב בעולם אם לנו אנחנו בעצמנו? |
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
נתקלתי פעם בתערוכת כותרות של ״ידיעות אחרונות״ מאז קום המדינה, וזה לא פחות ממדהים כמה רגשות היא הציפה.
זה גם לא פחות מדהים איך אנשים (שהם בסך הכל לא אגוצנטריים באופן יוצא דופן) כמעט באופן מיידי מנסים לחשוב איפה הם היו כשהמאורעות האלו קרו. זה כאילו שכל אחד רוצה דריסת רגל קטנה ופרטית משלו בהיסטוריה הכתובה. אצלי נחרטו בזיכרון לפרטי פרטים איפה הייתי ומה עשיתי ואיך הרגשתי כשהקולומביה עם אילן רמון ז״ל התרסקה וכשהאף 16 של בנו, אסף רמון ז״ל, התרסק. צמרמורת. |
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
יפה כתבת.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
תודה מקרב לב.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אני אוהב את התובנות שלך ואיך שאת מנסחת אותם. תמיד באותו טון, ותמיד יפה ומדוייק.
|
|
|
cujo
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
מה שבנצי אמר
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נהדרת. מסכימה איתך בדרך כלל.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
יפה !
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
לא רק ואסקס כותב נהדר.
גם את.
|
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
