ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 במרץ, 2016
ע"י
ע"י
סילנד, הוא המקום שבו נמצא הלב.
זאת גם מדינה לכאורה Principality of Sealand ה"מדינה" ממוקמת בים הצפוני כ-10 ק"מ מזרחית לחוף סאפוק שבבריטניה, תושביה - מספר בודד של אנשים.סילנד בריבונות גרמנית. בסה"כ מבנה על אי.
ב"סילנד" שלפנינו, אותו כתבה נגה אלבלך - את ה"מדינה" מהווה בניין מגוריו של נתן כרמי. גימלאי בנק, איש אפור משועמם ומשעמם. אשר דר בקומה השנייה ב"סילנד" האפור. המשעמם. הישן. בקומה השלישית, מתגוררת גם גליה, מורה בבית הספר היסודי, אישה צעירה אפורה, משעממת ומשועממת (ואין שם חתולה כושית). שתי דמויות נוספות מתקבצות אף הן לימי ההתרחשות אל ה-"סילנד" הזה - והארבעה יוצרים סיפור (או שמא מחזה כתוב ב-166 עמ').
לא, אין בו כלום. אין בו דבר. משעמם, אפור. התחלה - אמצע - סוף - כלום.
ולמה אני טורח לכתוב עליו? אתם שואלים ובצדק. או, בגלל הפסקה האחת הזאת, אותה מספקת גליה המורה, מהרהורי לבה באחת ההפסקות בו צפתה בילדי כיתתה:
"ילדים עם סמרטפונים. תופעה מכעיסה. רואה אותם כל היום. את הילדים עם הסמארטפונים האלה. בכל ההפסקות, בראשים מורכנים" עצירה, אני מוסיף: ילד לא מביט בחברו. אין מגע עיניים. הם בודדים. נמשיך: "לפני מי הם מרכינים את הראש? לפני הטכנולוגיה? העולם כולו בתוך הסמארטפון שם הם פוגשים חברים, שם משוויצים, שם נעלבים. שם לפי הלייקים נמדד המעמד. ואם ילד נפגע, נעלב או נעצב במרחב הסמארטפון, איך יביע את הפגיעה, העלבון או העצב? הוא לא יכול לפרוש הצידה בפנים עצובות, אין מי שיינחם." עצירה, אני מוסיף: אין טעם שיבכה, שיכעס בקול - חבר לא יראה, חבר לא ישמע. לא ירחק היום שהם כמבוגרים לעתיד לא ידעו או לא יהיו מסוגלים להביע. נמשיך: "אם הוא רוצה לתת מכה, זה נשאר אצור בתוכו ולא יוצא, ואם הוא שמח - מי יראה את פניו הקורנות? הגוף - חשבה גליה המורה, הקיום הפיזי, אין לו מקום בעולם הסמארטפונים. זה ייגמר בחולי, במגפה. במוות. בחיים צריכים מזון, בני אדם זקוקים לקול, למגע, להביע כעס ושמחה, להריח, להרגיש, לאהוב להיות נאהבים. הילדים עם הסמארטפונים יהיו מבוגרים עצובים, גליה חושבת, הם ישקעו בקדרות לא ירגישו. מתחשק לה לעבור ביניהם ולעקור מידיהם את המכשירים, לא בנימוס, בכוח, שידממו, שיתעורר, יבכו, יכו, וכך ישיבו לגופם את אונו ואת עוצמתו ואת רצונותיו ולבסוף גם את רכותו".
אין לי אלא להסכים עם הפסקה הזאת, אולם, אין היא מצדיקה את קריאת הספר כולו - כל כולו 166 עמ'.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
-^^-
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
תודתי לתגובות ולמגיבים כולם !
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
חני, מודה. משתדל.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
גב' מוזס, או כבר חששתי שלא אזכה לכמה פנינים.. עכשיו אני רגוע, הכול ברור ומוסבר. צודקת כמובן. סוגר את הביקורת הולך הביתה בשקט.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
in love with books - אם צפית בתוכנית הזו אז בטח ראית שתופעת החרם אינה מסתיימת "בבית הספר" !
היא מלווה את המוחרם שנים רבות אחרי, אחרי הצבא, אחרי הלימודים, אחרי שיש לו ילדים!
החרם לא עוזב אותך כל החיים! תמיד הוא מקנן. זו הסיבה שאני חושבת שהחרם הוא התופעה האכזרית ביותר. אותו ילד / ה תמיד יזכרו אותם ויצביעו עליהם כזה שעשו עליו חרם. |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
כן גם המורים לא חפים.מסמסים באמצע השיעור.אצלנו ביסודי החליטו לאסוף את המכשירים
בתחילת יום ולשמור בלוקר בחדר מורים אך משום מה אחרי זמן מה גם זה התמוסס.
ואם מדברים על הביצה והתרנגולת אז קודם החיים התחילו להתנהל באינסטנט ואז באו הניידים.אולי זה תהליך שאנו חווים ככלל האנושות.סקירה יפה חבל שהספר לא... עמיר אתה נשמע אדם שמסתכל על חציים המלא של החיים אם מצאת נקודת דיון בספר אפרורי. |
|
|
-^^-
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
מחריד כל עניין ההתמכרות לסמארטפונים , אנשים נהפכו להיות משועבדים לדבר הזה.
ולייב ,יצא לי להיתקל בתוכנית הזאת, זה פשוט זוועה מה שהראו , עצוב שזו המגמה.
ומדוע חרם בקבוצות הוואטסאפ הוא התופעה האכזרית ביותר ? |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
האמת העצובה
והלא נעימה היא שגם ראשים של הורי הילדים תקועים בתוך סמארק-פונים (או במסכים אחרים) רוב הזמן.
איפה הביצה ואיפה התרנגולת? http://static.boredpanda.com/blog/wp-content/uploads/2015/04/smartphone-addiction-illustrations-cartoons-32__605.jpg |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
שרון, כשיש דת, לעומת זאת, ואף דת אחרת, יש שפיכות דמים.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
עוד לא הגעת לגיל שתדע. פִּישֵנְ-בּוּק.
|
|
|
שרון מוזס
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
ידוע מה הבעיה בידיוק - שבבית ספר חילוני וחופשי - תלמידים, זה מה שיש להם בראש. טלפון, מחשב וכל מרעין ביש
וידוע בדיוק שאצל המשפחות החופשיות וחילוניות - זה מה שיש בבית הורים לא מחנכים את ילדיהם כי אם עסוקים והילדים עם הטלפונים כל הזמן. אמהות עסוקות בעצמן. אבות עסוקים בבגידות. והשם ישמור איך מנהלים את החיים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
הספר הזה היה אצלי ביד ומשום מה החזרתי אותו חזרה לערימה... עכשיו אני כבר לא מצטערת
לא יודעת למה אבל משהו בחוש השישי שלי אמר אל תקחי אותי. :-)
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
מודה על ההתייחסויות כולן.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
לא יודע מה זה פישנ-בוק.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אפילו בראבא יודע שכל החברים נמצאים בפישנ-בוק.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
live, לגבי ההערה שלך אודות התנהלות המורים בשיעור: אני מבין שהתופעה מאפיינת עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים - וזה לא תקין! ואולי אף חריג. בתיכון, מורים לא נכנסים לכיתות עם טלפונים (וכך גם התלמידים שמאפסנים את הטלפונים ב"מצב טיסה" בילקוטים, ואם מישהו נתפס אחרת - יש ענישה. מורים כן משתמשים במחשב הכיתתי בעת השיעור רק לטובת השיעור.
ואם זה לא המצב, אפשר להתלונן אצל ההנהלה. הכי יעיל יהיה טיפול דרך יו"ר ועד ההורים המוסדי. או דרך אני לא יודע איפה. יש פטנט יעיל לדעתי לגרום הן למורים הן להורים לדאוג גם ביסודי לאי שימוש בטלפון בזמן שיעור - ביטול הווי.פיי בכיתות (לטובת הקטנת רמת הקרינה וכמובן לטובת העניין). |
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
עמיר, שהמורות והמורים בבית הספר יפסיקו קודם לסמס ולדבר בזמן שיעור! זו תהיי התחלה
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
סליחה - תקלה במחשב שלי.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
חלק מהילדים לא מכירים דבר אחר. זה תלוי הרבה מאוד בחינוך מבית - ובדיוק על הנקודה הזו,
נאבקים רבות בלא מעט בתי ספר, בשנתיים-שלוש האחרונות. בהכנסת מודעות ותודעת נזק להורים החל מנקודות הנזק המדובר בביקורת ועד להבאת תוצאות מחקרים אודות נזקי הקרינה מהצמדות למכשירים הללו.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אבל ככה זה היום. הילדים כבר לא מכירים שום דבר אחר.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
כל הבית שלי על בסיס אפור והוספתי לו סגול-ורדרד, בורדו, לבן ושחור.
|
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
א. אני מסכים שאפור הוא צבע יפה ובעיקר כשהוא מופיע עם נגיעת צבע נוספת קלה. ב. צבע הרקע בכריכה אפור - מה שבא להעיד על צבעי הדמויות וגם זירת ההתרחשות - ככה אני קורא את זה.
במקרה הזה, אפור עם נגיעת ירוק בגלל הים - שוב, ככה אני קורא את זה. בא לך - הפכי את זה לכתום-בזוקה-מזעזע.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אני מוחה בכל תוקף בעניין אחד.
הצבע האפור הוא צבע יפהפה. והעובדה שהדביקו אותו לכל מה שאינו דרמטי או משעשע, זה ממש נורא. בכל מקרה, זה הצבע האהוב עלי ביותר.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
צודק, הבעיה החמורה ביותר שאנו מגדלים דור שלא יודע להתבטא! אין להם כוח לדבר, הם גם לא יודעים אייך עושים זאת, אם שאלת שאלה זכית לקבל סיימלי.
דרך הסמיילים הם יודעים לבטא את מה שהם מרגישים.
ישנם כאלה שיושבים בחדר ושולחים הודעה להורים מתוך הבית!!!! אני לא נגד הודעות וזה נחמד מידי פעם להתעדכן במיוחד כשאתה בזמן פגישה ורוצה לדעת אם הילד / ה הגיעו הבייתה אבל מכאן ועד להפוך את זה לדרך חיים... |
|
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
חרמות, הם תופעה הרבה יותר חמורה מ"תופעה מכוערת",
אלו מצבים חמורים וקשים מאוד בקבוצות וואטצ-אפ אך לא פחות מכך כי אם הרבה יותר באפליקציות שונות (כמו 'סיקרט' שנאסרה לשימוש לאחר שאירעו כמה מקרים קשים, בעקבות השימוש בה, החמור שבהם התאבדות נער), אבל, זו לא הנקודה הבעייתית בסמארטפונים, משום שהחמור מכל, הרבה יותר קשה, הוא מצב של חרמות במציאות. בחיים שמחוץ לסמארטפונים. זו אינה הבעיה המרכזית.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
עמיר אחת התופעות המכוערות או שמא האכזריות ביותר היא תופעת החרם בקבוצות הוואטאפ...
אתמול הייתה תוכנית בדיוק על זה, מה שהכי זעזע והכעיס נורא היה לראות כיצד ילדה בת 9 מקבלת הודעות בסגנון ירוד ורדוד, אני בעצמי לא מסוגלת אפילו לכתוב את המילים המזעזעות שכתבו שם לאותה ילדה.
אך הייתה טענה מאוד קשה כלפי אותם בתי ספר ואותם מנהלים שמהחשש שידביקו חלילה תווית של אלימות בבית הספר מעדיפים לטאטא הכל מתחת לשולחן. תודה על האזהרה לקריאת הספר. |
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
